וקנין רחל נ' המוסד לביטוח לאומי


 

 

בתי הדין לעבודה

בל 004084/03
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

01/04/2009

 

כבוד השופט אילן איטח

נ.צ. (ע) שמר אבישי

בפני:

 


התובעת

וקנין רחל

ע"י ב"כ עו"ד שמעון כץ

בעניין:


 

נ  ג  ד

 

הנתבע

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד מאיה הכט

 

 

פסק דין

 

1.       בפנינו תביעה של התובעת להכיר בה כמי שנפגעה בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) בשל ארוע תאונתי שהתרחש במהלך העבודה ביום 12.9.02 – סיבוב כף רגלה השמאלית.

 

2.       התביעה הוגשה ביום 23.9.03. ביום 18.1.05 ניתנה ההחלטה בקשר לארוע[1], ונקבעה התשתית העובדתית להלן:

2.1.    התובעת ילידת 1935, ועסקה בתקופה הרלוונטית בעבודות נקיון שבוצעו מטעם המעסיק במשרדי בנק הפועלים ברחוב אלנבי בתל אביב.

2.2.    ביום 12.9.02 בעת הוצאת אשפה, נתפסה כף רגלה השמאלית של התובעת מתחת לדלת.

2.3.    התובעת ניסתה לחלץ את הרגל (בזמן שידיה אוחזות בשק האשפה) ונתקלה בקושי, לבסוף עלה בידה לחלץ את כף הרגל בתנועה סיבובית שמאלה.

2.4.    התובעת איבדה את שיווי המשקל והחפצים שאחזה נפלו, אך היא עצמה לא נפלה.    

עוד נוסיף כי בהחלטה מיום 18.1.05 נקבע כך (ס' 3.3 להחלטה):

 

"התובעת סברה כי הכאב יחלוף, אך לא כך קרה. התובעת לא שבה לעבודתה. ביום 20.9.02 פנתה לחדר המיון של בית החולים שיבא בתל השומר. לאחר מכן עברה התובעת סדרת בדיקות וטיפולים בכף רגלה."

 

חוות דעת המומחה

 

3.       ביום 22.6.05 מונה המומחה הראשון מטעם בית הדין. ביום 13.9.06 החליט בית הדין, לבקשת התובעת, למנות מומחה אחר בשל מספר טעמים שפורטו בהחלטה. בשל חסרונו של חלק מהחומר הרפואי התעכב מינוי המומחה האחר.

 

4.       ביום 22.4.07 מונה פרופ' צינמן כמומחה אחר מטעם בית הדין (להלן – המומחה). ביום 8.5.07 ניתנה חוות דעתו של המומחה, כדלהלן:

"נפגעה ביום 12.9.02. בבדיקה שבוצעה בחדר מיון ביה"ח שיבא ביום 20.9.02 נרשם: 'ללא חום, אודם או נפיחות. ללא רגישות גרמית, ללא פגיעה נוירווסקולרית. בצילום ללא עדות לשבר או פריקה'. לא מצויין שנמצא שטף דם המציין סימני חבלה.

בבדיקת US שבוצע ביום 8.10.02 נמצא קרע כמעט מלא של גיד הטיביאליס פוסטריור. בחוות דעתו של דר' לוגר נרשם 'ב-CT לפי תיק רפואי בבית החולים מיום 1.1.03 הודגמו שינויים ניווניים של פרק הקרסול והפרקים הסובטלריים'.

ביום 16.6.03 בוצע ניתוח חיזוק של גיד הטיביאליס פוסטריור תוך שימוש בהעברת גיד המכופף הארוך של האצבעות (FDL) ובנוסף בוצע קיבוע של הפרק הסובטלרי.

בפענוח צילום קרסול וכף הרגל מתאריך 15.2.05: שינויים ניוונים של הפרק הטלונביקולרי והפרק הקלקנאו קובואידלי. מצב לאחר ניתוח איחוי הפרק הסובטלרי ע"י בורג.

בפענוח US מיום 8.10.02, חתום ע"י דר' גלזר ארנסטו נרשם 'גידים מדיאליים: התעבות משמעותית של הגיד TP עם שינויים במרקם וקרעים חלקיים בתוך  הגיד. התהליך הוא לכל אורך הגיד ללא יוצא מן הכלל. אך נוצרה היצרות משמעותית בחלק דיסטלי עם קרע של 90% מהעובי.

בתשובה לשאלות:

1.    הליקויים שנמצאו ברגלה השמאלית של התובעת זה קרע של גיד הטיביאליס פוסטריור. שינויים ניווניים במיפרק הקרסול ובמיפרק הסובטלרי.

2.    קיים קשר חלקי בלבד בין האירוע שארע בעבודתה ביום 12.9.02 ובין הליקוי של קרע חלקי 90% של גיד הטיביאליס פוסטריור. לפי בדיקת ה-US מיום 8.10.02 נראה שכל הגיד נגוע בשינויים ניווניים. ולכן החבלה שארעה הביאה לתרומה קטנה של הקרע הסופי בגיד שהוא נגוע מאד. השינויים הניווניים במיפרק הסובטלרי שבגינם בוצע Subtalar Fusion אינה קשורה לתאונה הנידונה.

3.    השפעת האירוע בעבודה ביום 12.9.02 על מצבה הרפואי פחותה בהרבה מהשפעת הממצאים הניווניים שנמצאו בגיד הנגוע שנקרע. ולא הייתה כל השפעה על השינויים הניווניים שבגינם בוצע ניתוח ארתרודזיס של המיפרק הסובטלרי."

 

5.       ביום 26.7.07 ביקשה התובעת להעביר למומחה שאלות הבהרה. ביום 11.9.07 ניתנה החלטה בבקשה, וביום 11.9.07 הועברו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב ביום 29.10.07. להלן השאלות והתשובות:

בתעודת חדר מיון ביה"ח "שיבא" מיום 20.9.02 נרשם תחת הכותרת: 'ממצאים רלוונטיים (בבדיקת הגוף)' כך: 'ללא חום/אודם/נפיחות סביב הקרסול וכף הרגל'. האם נכון כי אם אכן הייתה דלקת ברגלה של הנפגעת אמורה הייתה להתגלות נפיחות באזור הדלקת?

1.

"לא היה מדובר כלל בדלקת ולכן לא הייתה אמורה להתגלות נפיחות. אך לו היה מדובר בטראומה וקרע טרי של הגיד היה ניתן לצפות לנפיחות ושטף דם שטחי."


 

האם יש בתיעוד הרפואי שעמד בפני המומחה בעת שערך את חוות דעתו רישום של תלונת התובעת על כאבים באזור גיד הטיביאליס פוסטריור טרם האירוע מיום 12/9/02? ככל שיש רישום שכזה, מתבקש המומחה לפרטו.

2.

"במסמכים המצויינים לעיל ניתן לקבוע שהתובעת סבלה מכאבים בקרסול עובר לתאונה הנידונה ביום 12.9.02. לא היו כאבים באזור גיד טיביאליס פוסטריור היות ועדיין לא היתה אבחנה מדויקת ע"י רופא אורתופד מומחה בכף רגל."

 

בהנחה שאין רישום כאמור בסעיף ב' – האם זה סביר שאדם הסובל מדלקת בגיד זה לא יפנה ולו בתלונה אחת בעניין זה? אם זה סביר, אנא נמק את תשובתך.

3.

"סביר שאדם הסובל מדלקת בגיד לא יפנה לאורתופד בענין זה היות ומדובר בתהליך ניווני איטי וממושך אך כפי שעולה מהמסמכים התובעת התלוננה על כאב בעקב ובקרסול שזה אזור מעבר גיד הטיביאליס פוסטריור."

 

א. בשים לב לתשובה לשאלה 3 – האם סבירה האפשרות שהתובעת סבלה מדלקת קלה שהוחמרה באופן משמעותי עקב החבלה מיום 12.9.02? אם לא, אנא נמק את תשובתך.

ב. האם אי הכושר של התובעת נגרם בשל הקרע בגיד או שמא הוא נגרם בשל השינויים הניווניים במפרק? אם אי הכושר נגרם בשל הקרע, אנא הערך את תקופת אי הכושר בגינו.

4.

"א. אין זה סביר שהתובעת סבלה 'מדלקת קלה' שהוחמרה. מפענוח US של דר' גלזר ניתן להבין שמדובר בנזק ניכר וממושך שאינו קשור לחבלה.

ב.  אי הכושר של התובעת נגרם בשל הקרע של הגיד TP. כל תקופת אי הכושר נגרם בשל הקרע אך אי כושר זה אינו קשור לתאונת העבודה."

 

א.  האם סביר יותר להניח שהתובעת יכולה היתה להמשיך בעבודתה אלמלא הארוע מיום 12.9.02, חרף השינויים הניווניים?

ב. האם ניתן להעריך מתי שינויים אלה היו באים לידי ביטוי מבחינת תפקוד התובעת?

5.

"א. הקרע לא נגרם עקב האירוע מיום 12.9.02.

ב.  השינויים באו לביטוי מבחינת תפקוד התובעת עוד קודם לתאונה מיום 12.9.02."

 

א.  האם נכון שהנפגעת סובלת מקרע בגיד הטיביאליס פוסטריור שבגינו נותחה?

ב.  האם נכון כי קרע זה הוא הגורם לנכות שממנה סובלת הנפגעת בקרסול, או לחלקה של אותה נכות?

ג.  האם נכון כי עד לאירוע התאונה מיום 12.9.02 אין שום מסמך רפואי המצביע על קיומו של קרע בקרסולה של הנפגעת?

6.

"א. נכון.

ב.   נכון.

ג.  יש עדות לתלונות של כאבים בקרסול עובר לאירוע וכל המסמכים הרפואיים מעידים שאין קשר בין הקרע לבין התאונה מיום 12.9.02."

 

האם האירוע עצמו גרם לחלק מתקופת אי הכושר או שמא כל התקופה משויכת לליקוי של שינויים ניווניים במפרק?

7.

"כתוצאה מהאירוע לא נגרם אי כושר. כל התקופה של אי כושר קשורה לקרע של ה-TP שאינו קשור לתאונה מיום 12.9.02 אלא לנזק ניווני בגיד. ובמחשבה שנייה האירוע 'הולבש' על מצב כרוני".

 

בפתיח לתשובת ההבהרה הנ"ל, פרט דר' צינמן את הרקע הרפואי כדלהלן:

 

"תאונת עבודה ביום 12.9.02. נבדקה בחדר מיון ביום 20.9.02 בגין כאב בקרסול וכף רגל שמאל. ביום 25.9.02 נבדקה ע"י פרופ' ניסקה ואובחנה כסובלת מ-Tibialis post tendonitis. כותב פרופ' ניסקה 'כאבים בכף רגל שמאל מזה כחודש ללא טראומה'.

בבדיקה: US של קרסול שמאל שבוצעה ע"י דר' גלזר ביום 8.10.02 נרשם: 'התעבדות משמעותית של הגיד T.P עם שינויים במרקם וקרעים חלקיים בתוך הגיד. התהליך הוא לכל אורך הגיד ללא יוצא מן הכלל. אך נוצרה היצרות משמעותית בחלק הדיסטלי עם קרע של 90% מהעובי'.

בתיקה הרפואי ביום 18.9.02 נרשם Ankle Symptom   ללא תאור סימני חבלה.

ביום 26.9.02 נרשם Tibialis post tendonitis Lt.

ביום 27.9.98 נרשם Rt. Tibialis posterior disfunction

כותב ב-16.6.03 עבר Transfer of FDL to PTT דר' לוגר כותב Subtalar arthrodesis  צד ימין כנראה בטעות.

ב – 12.8.87 נרשם מתלוננת על כאבים בקרסול ימין ובאזור עקב שמאל.

17.7.87 – מתלוננת על כאבים בשני הקרסוליים.

15.7.02 – כאבים בקרסול שמאל.

28.7.02 – כאבים בעקב צד מדיאלי קרסול שמאל.

ב – 3.12.02 – נרשם 'ביקור חוזר כאבים בקרסול כף רגל שמאל לאחר תאונת עבודה שנגרם לה נקע וסיבוב קרסול שמאל ב – 12.9.02'.

 

6.       ביום 11.2.08 ביקשה התובעת להעביר למומחה שאלות הבהרה נוספות. ביום 11.3.08 ניתנה החלטה בבקשה, וביום 24.3.08 הועברה למומחה שאלת הבהרה נוספת, עליה השיב המומחה ביום 25.6.08. להלן השאלה והתשובה:

האם הכאבים המתוארים במסמכים מיום 15/7/02 וביום 28/7/02 (המוזכרים בתשובותך מיום 29/10/07) מתאימים לכאב באזור המפרק דווקא, במובחן מאזור הגיד?

1.

"הכאבים המתוארים ב- 15.7.02 ומיום 28.7.02 אינם מתאימים לכאב באזור הגיד – Tibialis post מוזכר שם כאב בקרסול שמאל וכאב בעקב צד מדיאלי קרסול שמאל אך רישום זה אינו מספיק מפורט ואינו מזכיר את הגיד הפגוע."


 

 

7.       ביום 21.8.08 הגישה התובעת בקשה להחלפת המומחה. ביום 28.9.08 דחה בית הדין את הבקשה והורה על העברתן של שאלות מטעם בית הדין למומחה. ביום 28.9.08 הועברו למומחה שאלות בית הדין, עליהן השיב המומחה ביום 26.10.08. להלן השאלות והתשובות:

בחוות דעתך מיום 8.5.07 קבעת שהחבלה מיום 12.9.02 'הביאה לתרומה קטנה של הקרע הסופי' – שהוא קרע חלקי של 90%. אנא הערך מהו שיעור (באחוזים) התרומה של החבלה להיקף הקרע החלקי.

1.

"מכיוון שמדע הרפואה אינו מדע מדויק קשה לקבוע הערכה באחוזים. דר' גלזר העריך שמדובר בקרע של כ-90% מקוטר הגיד. מניסיוני הקליני הנזק כתוצאה מתהליך כרוני איטי וניווני, ניתן להעריך ב-10% את התרומה של החבלה להיקף הקרע החלקי."

 

בהחלטה מיום 11.9.07 נשאלת (סעיף 5 א') 'האם סביר יותר להניח שהתובעת יכולה להמשיך בעבודתה אלמלא האירוע מיום 12.9.02, חרף השינויים הניווניים?' בתשובתך מיום 29.10.08 השבת כי: 'הקרע לא נגרם עקב האירוע'. בשים לב לתשובה לשאלה 1 הנ"ל, דהיינו למידת תרומת האירוע לגודל הקרע בגיד – אנא השב לשאלה המקורית שנשאלה בס' 5 א' להחלטה מיום 11.9.07.

2.

"התובעת לא הייתה ממשיכה בעבודתה גם ללא האירוע מיום 12.9.02 היות והממצא הפתולוגי בגיד Tibialis post  כפי שנמצא ע"י פרופ' ניסקה והממצא ב-US שבוצע ע"י דר' גלזר הראו על מצב מתקדם מאד של המחלה, כך שהתובעת הייתה נזקקת לטיפול הניתוחי גם לולא 'נחבלה' ביום 12.9.02."


 

 

8.       ביום 3.2.09 הגישה התובעת את סיכומיה, וביום 16.3.09 הגיש הנתבע את סיכומי תשובתו.לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, אנו סבורים כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי התובעת נפגעה ביום 12.9.02 בתאונת עבודה, ואלה טעמינו בתמצית:

 

8.1.    אין חולק כי ביום 12.9.02 ארע לתובעת ארוע תאונתי חיצוני. לפיכך השאלה לגביה יש להכריע אינה אם יש קשר סיבתי (רפואי ומשפטי) בין התאונה לבין הקרע אלא אם יש קשר סיבתי (רפואי ומשפטי) בין התאונה לבין אובדן הכושר.

 

8.2.    בבחינת שאלת הקשר הסיבתי נעזר בית הדין ביועץ מומחה רפואי מטעמו. אך המומחה אינו "הקובע" בסופו של יום אם מתקיים אם לאו קשר סיבתי. ענין זה מסור להכרעתו ולסמכותו של בית הדין, אשר צריך לשקלל את ההיבטים הרפואיים והעובדתיים ולבחון האם קם לעניננו 'קשר סיבתי' משפטי.

8.3.    המומחה הבהיר בתשובותיו מיום 29.10.07 כי תעודות אי הכושר הוצאו בגין הקרע בגיד.

8.4.    אשר על כן, השאלה העומדת לדיון היא האם קרע זה שגרם לאי הכושר "נגרם" באופן זה או אחר ע"י הארוע התאונתי.

8.5.    לכאורה, המומחה משיב לשאלה זו בשלילה (תשובה 4 לתשובות מיום 29.10.07). אלא שלטעמנו, כאן מתגלה הפער בין המשפטן לרופא. אכן ככל הנראה מבחינה רפואית רוב רובו המכריע של הקרע לא נגרם בשל הארוע התאונתי. המומחה העריך את תרומת הארוע להרחבת הקרע בכ- 10%. תרומה זו, יחד עם העובדה שכף רגלה המשיכה לכאוב ולכן לא שבה לעבדותה, עד כדי כך שפנתה למיום ביום 20.9.02, מקימים את אותו קשר סיבתי משפטי בין הארוע לבין אובדן כושר העבודה. צודקת ב"כ התובעת, שמצב זה כמוהו כ'קש ששבר את גב הגמל', ולכן די בו כדי להקים קשר סביתי משפטי.

9.       לאור האמור, התביעה מתקבלת. בשים לב להיקף ההתדיינות הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 4,000 ¤ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ¤.

 

 

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

 

ניתן היום ז' בניסן, תשס"ט (1 באפריל 2009), בהעדר הצדדים.

 

 

 

איטח אילן – שופט

 

נ.צ (ע) אבישי שמר

נאווה ינאי

[1]               ההחלטה ניתנה במותב חסר.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/6B192E6400540CBF4225758B00561216/$FILE/B990CD95C2BD8C2A4225758800345B0D.html
תאריך: 
01/04/09
Case ID: 
4084_3
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : איטח אילן – שופט
איטח אילן – שופט
עורכי דין : מאיה שמעון כץ
מאיה
שמעון כץ
Powered by Drupal, an open source content management system