"רומה אבישי נ. "איילה טורס


 

 

   

בתי המשפט


 

א  007390/05

בית משפט השלום ירושלים

 

22/03/2009

 

כב' השופט כרמי מוסק-סגן נשיא


 

בפני:

 

 





 

1 . רומה אבישי

2 . רבקה בהירי

 

בעניין:

התובעות

 

 

 


 

נ ג ד

 


 

1 . "איילה טורס"

2 . מנו ברגר

3 . הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

 

הנתבעים

 

 

 


 

פסק דין

 

לפני תביעה אשר עניינה נזקים שנגרמו לתובעות עת שהיו בטיול מאורגן בתורכיה.

 

רקע

1.         התובעות נרשמו לטיול לתורכיה בין התאריכים 31.8.03 לבין 8.9.03 אשר אורגן ע"י הנתבעת מס'  1, "איילה טורס", כאשר הנתבע מס' 2, היה המדריך המלווה.

 

2.         ביום 3.9.03, היום הרביעי לטיול, אכלו התובעות, כמו גם הנתבע  מס' 2 וחלק מיתר חברי הקבוצה , ארוחת צהריים במסעדה בעיר ספנדובולו.

 

3.         בהמשכו של אותו היום  החלה התובעת מס' 1 חשה ברע וביום חמישי הוזעק לחדרה רופא המלון אשר טיפל בה ובין היתר נתן לתובעת מס' 1 אינפוזיה. ביום שישי בבוקר אושפזה התובעת בבית חולים בעיר.

 

4.         התובעת מס' 1 הושארה בגפה בעוד הקבוצה המשיכה בטיול.  התובעת מס' 2 חברתה של התובעת מס' 1 נשארה עימה מיוזמתה מהמועד בו התובעת מס' 1 החלה לחוש ברע ועד אשר הוטסה בחזרה לארץ.

 

5.         ביום ראשון הוטסו התובעות בהטסה רפואית לישראל בלוויות רופא.

 

 

6.         בהגיע התובעת מס' 1 לארץ אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם  למשך 5 ימים.

 

7.         התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית ערוכה בידי פרופ' זהר  ארגוב, מומחה בתחום הנוירולוגיה (להלן:"המומחה"),  אשר קבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה וכי במשך כחודשיים נמשך תהליך הבראתה.

 

טענות הצדדים

8.         התובעות טוענות כי התנהגותם הרשלנית של הנתבעים באה לידי ביטוי  בכך שנתבע מס' 2 המליץ למטיילים לסעוד במסעדה שלא נבדקה על ידו קודם לכן וכתוצאה מכך התובעת מס' 1 חלתה באופן קשה עקב זיהום מזון. הנתבעים לא מצאו לנכון לדאוג לליווי צמוד מטעמם לתובעת מס' 1, שחלתה קשות, איבדה הכרתה, אושפזה במשך 48 שעות והוטסה בהטסה רפואית בליווי רופא  ארצה.

9.         הנתבעים טוענים כי  אין הם אחראים לנזק שנבע מהמזון במסעדה. האכילה במסעדות ספציפיות מסורה לשיקול דעתו ורצונו הבלעדי של המטייל בהתאם לטעמו ולהעדפותיו.

10.       לטענתם, לא היו מודעים למצבה של התובעת מס' 1 לפני אשפוזה ומיד כשנודע לנתבע מס' 2 דבר אישפוזה של התובעת בבית החולים פנה עם המדריך התורכי לוודא כי התובעת נקלטה ומטופלת כראוי בבית החולים, בנוסף התעדכנו אודות מצבה טלפונית. כן ביקר הנתבע מס' 2 פעם נוספת בבית החולים. כאשר המליץ הרופא המקומי להעביר את התובעת להמשך הטיפול בארץ הודיע על כך הנתבע מס' 2 לאחראי טיולי הקבוצות בחו"ל אצל הנתבעת מס'  1 והמתין עם הקבוצה עד אשר עניין ההטסה של התובעת ארצה סודר.

דיון

11.       מוסכם על הצדדים כי התובעת מס' 1 חשה ברע ובעקבות הידרדרות במצבה הרפואי אושפזה בבית החולים בתורכיה למשך 48 שעות עד אשר הוטסה ארצה בהטסה רפואית. כל אותה העת ליוותה אותה התובעת מס' 2.

 

12.       כך הובאה גרסתה של התובעת בתצהירה:

 

"3. ב- 3.9.03, היום הרביעי לטיול, טיילנו בעיירה ספנדובולו, והנתבע 2 הנחה אותנו להיפגש במסעדה מסויימת בשעות הצהריים, שם אכלה כל הקבוצה.

4. לקראת הערב התחלתי לחוש ברע והיו לי בחילות.

5. למחרת, ב- 4.9.03, המשכתי לחוש ברע, ובשעות הערב כשהגענו לעיר בורסה סבלתי מהקאות מרובות ושלשולים, על כן נשארתי בחדרי ולא ירדתי לארוחת הערב. לאחר מכן, זכור לי כי לפתע ראיתי את התובעת מס' 2 בחדרי.

6. בדיעבד סיפרה לי התובעת מס' 2 שמאחר ולא פתחתי לה את הדלת נאלצה לבקש מפתח מהקבלה וכי במהלך אותו לילה ביקרה אותי בחדרי מס' פעמים על –מנת להשגיח עליי ולדאוג לשלומי שכן איבדתי את הכרתי. למיטב ידיעתי ולדברי חברתי, בבוקר יום שישי, ה-5.9.03, כאשר ראתה כי איבדתי שוב את הכרתי, העניקה לי עזרה ראשונה מיידית והזעיקה את הרופא.

7. הרופא חיבר אותי לאינפוזיה, אולם מאחר ואיבדתי שוב את ההכרה וחלה הרעה במצבי נלקחתי לבית החולים המקומי לשם קבלת עירוי נוסף ובהמשך היום אף אושפזתי בביה"ח. במהלך אשפוזי, סבלתי מפרכוסים והתובעת מס' 2 שעמדה לצדי הצילה אותי מחנק תוך שהיא מחזיקה את לשוני ומזעיקה את הצוות הרפואי לעזרה. אז הועברתי לטיפול נמרץ.

...

9. ביום 7.9.03 הועברתי לישראל בהטסה רפואית שאורגנה ע"י חברתי בעזרת בעלי שנשאר בארץ, וזאת בליווי רופא צמוד מאחר וחלה הרעה משמעותית במצבי הרפואי. יודגש כי כל אותה עת התובעת מס' 2 ליוותה אותי ליווי צמוד וכי הנתבעים ללא סייעו לי במאומה.

10. בשעות הבוקר של ה- 7.9.2003 הגענו בחזרה ארצה ואושפזתי למשך 5 ימים בבית חולים "הדסה עין כרם". בבדיקות שערכו לי בביה"ח הדסה נמצאו בגופי ערכי נתרן ומלחים אחרים נמוכים ביותר, המצביעים על סכנת חיים."

 

13.       התובעת מס'  2 חזרה גם היא בתצהירה (סעיפים 10-4 לתצהיר) ובעדותה בבית המשפט על אותם האירועים ותמכה בגרסתה של התובעת מס' 1.

 

14.       בחוות הדעת הרפואית נדונה שאלת הגורם למצבה הרפואי של התובעת מס' 1 כדלקמן:

 

"... אין לי ספק שהגורם לקונבולסיות היה רמת הנתרן הנמוכה בדם. רמה של 115 היא מסוכנת לחיים במיוחד אם הירידה היא מהירה. הסיבות לנתרן נמוך הן אובדן ממערכת העיקול (הקאות מרובות, שלשול רב או שניהם) או דרך מערכת השתן (מתן תרופות משתנות) או מערכת ההזעה (מכת חום).

הנתונים הרפואיים טיפוסיים לאובדן בעת מחלת דרכי העיכול, כנראה טוקסית ממרכיב אוכל אם כי איני יכול לשלול זיהום וויראלי לחלוטין. "

 

15.       בעדותו הסביר המומחה בעמ' 4  לפרוטוקול כדלקמן:

 

"ש. תסכים איתי שאין לך איזשהי אינדיקציה ברורה לכך שמדובר דווקא בהרעלת מזון.

ת. אדם שמשלשל ומקיא ואין מחלוקת על העובדות הללו, בצורה כל כך קשה, יכול לסבול ממרב ידיעתי אך ורק משתי אפשרויות שהזכרתי בחוות הדעת שלי."

ובעמ' 6 :

"ש. נשאלת פה שאלה היפוטטית, אם ידוע לך שלא היו מטיילים נוספים אז כך וכך, אם ידוע שהיו מטיילים נוספים, האם זה משפיע על תשובתך.

ת. זה יטה יותר את הכף לכיוון של הרעלת מזון. אני חוזר על מה שאמרתי וכתבתי זאת בחוות דעתי, ההנחה שלי היתה שמדובר בהרעלת מזון, ואינני יכול לומר במאה אחוז, ולכן השארתי את האפשרות האחרת ומידת ההסתמכות היא על נתונים לאשורם, ואכן אם היה מתברר שהיו עוד אנשים ששלשלו, הייתי מחזק יותר את האפשרות של הרעלת מזון."

 

16.       התובעות העידה הגב' ריטה כהן, אשר אישרה כי זכור לה כי התובעת מס' 1 חלתה ואושפזה בבית החולים וכי באותו זמן, גם היא עצמה קיבלה קלקול קיבה שנמשך כמה ימים וזאת לאחר שאכלה באותה המסעדה. בנוסף העידה בתצהירה כי היו אנשים נוספים בקבוצה שחלו גם הם וסבלו מקלקול קיבה.

17.       עדותן של התובעות ושל גב' ריטה כהן אמינות בעיניי ומתיישבות עם המסמכים שצורפו,  מכיוון שכך אני מקבל את גרסת התובעות וקובע כי מצבה הרפואי של התובעת מס' 1 נבע מהרעלת מזון שארעה במסעדה בצהרי יום 3.9.03, היום הרביעי לטיול, בעיר ספנדובולו.

 

18.       אין כל ספק או מחלוקת כי  התובעת מס' 2 היא זו שלוותה את התובעת מס' 1 בתלאותיה הקשות, בבית המלון,  בבית החולים ועד הטסתן לארץ.

 

19.       הנתבע מס' 2, עמנואל ברגר העיד בעמ' 7 לפרוטוקול:

 

"ש. יושבת שמה חברה שלה שעות רבות אחרי שהיא לא ישנה לילה קודם, אחרי זה אתם נוסעים להמשך הטיול, למה לא הצעת לה שמישהו מהחברה או מהמקומיים יחליף אותה.

ת. ברגע שבאתי לבית החולים, היא אמרה שהן חברות טובות, והיא לא תזוז ממנה עד שהיא תצא מבית החולים. לי היתה קבוצה של 32 מטיילים, ולא יתכן שאבטל את הטיול. הסתפקתי בזה שהיא נמצאת איתה. היה ברור שהיא לא דוברת תורכית."

 

20.       מר ירון אבין, מטעם הנתבעת העיד כי אילולא היתה התובעת מס' 2 נשארת עם התובעת מס' 1 הוא היה דואג  כי יוצמד לתובעת מס' 1 מלווה מטעם החברה.

 

21.       לאור האמור אין כל ספק כי הנתבעת מכירה באחריותה לדאוג למטייליה ובמקרה זה לתובעת מס' 1 שחלתה במהלך הטיול ונזקקה לאשפוז והתובעת מס' 2 שמשה כידה הארוכה של הנתבעת ודאגה לתובעת מס' 1 מהיום החמישי לטיול דרך אשפוזה ועד להטסתה לארץ.

 

22.       חשוב לציין כי הנתבעת השתמשה בשרותיה של התובעת מס' 2 במקום להקצות לעניין איש צוות. על כן יש לפצותה בהתאם ובהתחשב באובדן ההנאה שנגרם לה ועוגמת הנפש שנגרמה לה בשל האירועים להם היתה עדה כגון פרכוסי התובעת מס' 1 , איבוד הכרה, מניעת חנק וכו' וזאת בנוסף להחזר הכספים ששילמה בגין חצי מהטיול.

 

23.       לאחר שנוכחתי כי מצבה של התובעת מס' 1 נבע מהרעלת מזון יש לבחון את האחריות שיש לנתבעת מס' 1 ולנתבע מס' 2 כלפי התובעת מס' 1 בהקשר זה.

24.       איני מקבל את גרסתו של הנתבע מס' 2 כי התוודע למצבה הרפואי החמור של התובעת מס' 1 רק בסמוך למועד בו הובהלה לבית החולים מקומי. על פי העדויות,  התובעת מס' 1 לא ירדה לארוחת הערב כבר בערב היום החמישי לטיול. ביום למחרת נמצאה מעולפת בחדרה ונזקקה לטיפול רפואי מטעם רופא המלון רק ביום שישי בבוקר (ביום השביעי לטיול)הובהלה לבית החולים. כמדריך הטיול היה על הנתבע מס' 2 לדעת מי נוכח ומי אינו נוכח ולהתעדכן במצב  המטיילים כאשר הוא מודע לכך שאחת המטיילות נעדרת.

 

25.       בנוסף העידה הגב' ריטה כהן שהיא ומטיילים נוספים סבלו מקלקול קיבה ובשל כך ביקשו מהמדריך לעשות  עצירות ביניים מרובות.

 

26.       מצבה הרפואי של התובעת היה חריג וחמור ובאחריותו של המדריך היה להתעדכן ולעקוב אחר התפתחות העניינים, דבר שעל פי כל העדויות לא נעשה.

 

27.       לא רק שהנתבעת לא דאגה לאיש צוות שילווה את התובעת לבית החולים ואף לפני כן כאשר נזקקה לטיפול רופא במלון וזאת למרות שהיה מדריך מקומי שנלווה לצוות, אלא שאף הגדילו לעשות והסתמכו על שרותיה של התובעת מס' 2 שתדאג לתובעת מס' 1 במקומם

28.       לא למותר לציין כי מטעם הנתבעת הובאו עדויות לפיהן אין פרוטוקול כתוב לגבי נהלים במקרה בו אחד המטיילים חולה או זקוק לאשפוז והעניין כפוף לשיקול דעת וכל מקרה נבחן לגופו. זה המקום לומר, כי מן הראוי היה שיהיו נהלים כתובים לגבי התנהלות במקרים אלו. גם על פי ההיגיון הבריא ושיקול דעת נאות אין כל ספק כי מדריך קבוצת מטיילים צריך היה להתעניין במצבה הרפואי של התובעת מס' 1 ובהיעדרותה מפעילויות שונות ולדאוג לליווי כאשר מצבה הדרדר עד כדי איבוד הכרה, טיפול רופא, צורך בהטסה רפואית בליווי רופא לארץ ולא להסתפק בשני ביקורים בבית החולים, בירור טלפוני ושליחת פקסים לארץ .

29.       טוענות התובעות כי היה על הנתבעים לבדוק כי המסעדה מורשית ליתן שירותי תיירות בתורכיה, אולם לא הוכח כי המסעדה אינה מורשית ועל כן איני נדרש לטענה זו.

30.       טוענים הנתבעים כי  המסעדה לא הייתה חלק ממסגרת הטיול כמו ארוחות הבוקר והערב שנכללו במחיר הטיול ושגם אז יש לבחון את מידת האחריות של מארגנת הטיול בעניין המסעדה עצמה בכל יום נתון, אולם לא זה המקרה.

31.       במקרה דנן מדובר בזמן חופשי של המטיילים כאשר הנתבע 2 נכנס הוא עצמו לאכול במסעדה ומשראו אותו המטיילים האחרים נכנסו גם הם.

32.       טוענות התובעות כי המסעדה היוותה מקום המפגש וכי עצם בחירתו של הנתבע מס' 2 עצמו לאכול בה הביאו אותן ועוד רבים מהמטיילים לאכול במסעדה .

33.       הנתבעים אינם יכולים להתנער מאחריותם בהפניית המטיילים למסעדה גם כשמדובר בזמנם החופשי וזאת מן הטעם שעצם כניסתו של מדריך למסעדה היוותה למראית עין "הכשרתה" של המסעדה כמסעדה ראויה וזאת מתוקף ההסתמכות על מדריך שנתפס בעיני המטיילים כאוטוריטה במקום, היודע באילו מקומות כדאי לאכול.

 

34.       כך הדברים מצאו את ביטויים בעמ' 8-9 לפרוטוקול:

 

"ש. למה נכנסת דווקא למסעדה הזו.

ת. כי המדריך נכנס למסעדה הזאת עם כל הקבוצה.

ש. כל הקבוצה אכלה ארוחת צהריים במסעדה.

ת. חלק גדול מהקבוצה כי סמכנו על הידע של המדריך שמכיר את המקומות, ויקח אותנו למקומות טובים.

ש. זו הייתה מחשבה סובייקטיבית שלך.

ת. בהתחשב במס' האנשים שהיו שם, זה לא רק שלי אלא של הרבה אנשים.

ש. את שמעת אותו בואו איתי למסעדה הספציפית הזאת, כדאי לכם.

ת. הוא אמר אני מכיר את המסעדה הזו ואני נכנס לשם."

 

35.       יחד עם זאת, איני יכול להטיל את האחריות כולה על הנתבעים,  שכן המסעדה לא היתה כלולה במסגרת הטיול והמדריך לא המליץ עליה בפני המטיילים כמו כן לא הוכח כי המסעדה אינה ראויה אלא כי באותו יום ארע האירוע המצער.

 

36.       ב"כ התובעות מפנה בסיכומיו למס' פסקי דין לעניין חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת אך איני יכול לאמצם בהקשר לעניינינו היות ולא שוכנעתי כי הנתבעים יכלו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הסיכון, שכן הנתבע מס' 2 עצמו אכל במסעדה, לא הוכח כי המסעדה אינה ראויה  ועל פי עדותה של התובעת מס'  2 הנתבע מס' 2  לא המליץ על המסעדה .

37.       לאור האמור מכיוון שהמדריך נתפס כאוטוריטה והמטיילים פעלו לפי הדוגמא האישית שנתן חלה עליו אחריות, כנציג מארגנת הטיול, לבדוק את המקום או להדגיש בפני המטיילים שהמקום לא מוכר לו.  משלא עשה כן אני מוצא כי חלה על הנתבעים אחריות בשיעור של 50% לנזקים שנגרמו.

38.       לאור האמור הנתבעים יפצו את התובעת מס'  1 על אובדן הנאה מהטיול מהיום החמישי ואילך ותחזיר לה את עלויות חצי מהטיול.

 

סוף דבר

39.       הנתבעים יפצו את התובעת מס' 1 כדלקמן: (לאור האמור בסעיפים 37,38 לעיל).

כאב וסבל - התובעת סבלה רבות ממצבה הרפואי החמור, איבדה את ההכרה, אושפזה בבית חולים בתורכיה הוטסה לארץ ואושפזה למשך חמישה ימים נוספים, ועל פי חוות הדעת של המומחה לקח לה כחודשיים להחלים מהאירוע ועל כן ישלמו הנתבעים סך של 15,000 ¤ בגין ראש נזק זה.

החזר הוצאות - הנתבעים יפצו את התובעת בגין הפסד של חצי טיול בקיזוז הסך של 266$ שהוחזר לתובעת, היינו סך של 284 דולר לפי שער הדולר ביום התשלום  4.234 ¤ לדולר (זאת בהתחשב בקיזוז הכספים שקיבלה מהביטוח). היינו סך של 1,200 ¤.

החזר תשלום בעבור חוות הדעת  וטיפולים רפואיים.

עזרת בני משפחה - נוכח מצבה נזקקה התובעת מס' 1 לעזרת בני ביתה ועל כן אני קובע סכום גלובלי בסך 2,000 ¤.

לא ראיתי מקום לפצות עבור הפסדי שכר בהעדר קשר סיבתי עובדתי ומשפטי וזאת לאור דברי לעיל.

40.       הנתבעים יפצו את התובעת מס' 2 כדלקמן:

כאב וסבל – התובעת מס' 2 ליוותה את התובעת מס' 1 החל מהיום החמישי לטיול ועברה עימה חוויות לא נעימות שלה עצמה כגון אובדן הכרה ושל התובעת מס' 1 כפי שצויין לעיל. התובעת ליוותה את התובעת מס' 1 לאורך כל הדרך בתורכיה ועד להגעה לארץ וחסכה לנתבעים דאגה לאיש צוות מטעמם לליווי התובעת מס' 1. אני קובע לה פיצוי בסך 8,000 ¤ בדין ראש נזק זה.

החזר הוצאות - הנתבעים יחזירו לתובעת מחצית הסכום ששילמה בעבור הטיול, בסך 550$ על פי שער הדולר ביום התשלום 4.234 ¤ לדולר. סך של 2,300 ¤ נכון להיום.

41.       לפיכך, ישולם לתובעת 1 סך של 18,200 ¤, ולתובעת 2 סך של 10,300 ¤. כמו כן ישולמו שכ"ט עו"ד בסך של 5,600 ¤ בצרוף מע"מ, והוצאות המשפט.

 

42.       הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

43.       המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

 

 

ניתן היום כ"ו באדר, תשס"ט (22 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

 

כרמי מוסק, שופט

סגן נשיא

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C59E8DFBADD07674422575810056E186/$FILE/E27DF1C1AFF7F840422575810028B09D.html
תאריך: 
22/03/09
Case ID: 
0_0
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : סגן נשיא
סגן נשיא
Powered by Drupal, an open source content management system