ים 1 תעשיות נ. ר-צ פלסט בע"מ


 

   

בתי המשפט

א  27255/05

א 34798/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו

20/01/2009

תאריך:

כבוד השופטת חנה פלינר

בפני:

 



 

 

ים 1 תעשיות פלסטיק בע"מ

בעניין:

התובעת בת.א 2755/05

עו"ד זילכה

ע"י ב"כ


 

 

נגד

 


 

1 . ר-צ פלסט בע"מ

2 . רו דניה 2000 בע"מ

3 . איוואן קירש

הנתבעים

עו"ד בן דת

עו"ד רומי

נ' 1 ע"י ב"כ

נ' 2 ו- 3 ע"י ב"כ

 

 

ר-צ פלסט בע"מ

ובעניין:

התובעת בת.א 34798/05

עו"ד בן דת

ע"י ב"כ


 

 

נגד

 


 

1 . סילמן משה

2 . חברת ים 1 תעשיות פלסטיק בע"מ

3. מורדקוביץ יפה

הנתבעים

עו"ד זילכה

ע"י ב"כ 


 

 

נגד

 


 

1 . רו דניה 2000 בע"מ

2 . איוואן קירש

צדדי ג'

עו"ד רומי

ע"י ב"כ 

פסק דין

 

העובדות, בתמצית

 

1.         התובעת ( להלן : "ים") הינה חברה בע"מ אשר התאגדה ביום 25/3/2004 לצורך ביצוע פרוייקט האדניות, נשוא התיקים שבפניי. בעלי המניות בים הינם מר משה סילמן (להלן : "סילמן") , המחזיק ב –55% ממניות ים, ודודתו הגב' יפה מורדקוביץ, המחזיקה ב – 45% ממניות ים (להלן : "מורדקוביץ"). סילמן במקצועו הינו נהג משאית (סעיף 4 לת/3; עדותו בעמ' 52 שו' 4), ואילו מורדוקוביץ הינה עקרת בית, שניהלה בעבר חנות לממכר בגדי ילדים (עמ' 3 שו' 11-18).

 

2.         אין מחלוקת כי הוגה פרוייקט האדניות הינו סילמן, וכי עוד בטרם הוקמה ים, השקיע סילמן את מיטב זמנו ומרצו בפרוייקט זה: הרעיון של סילמן היה ליצור אדנית שקופה, המורכבת משתי "קליפות", בסיס האדנית והאדנית עצמה, כשהאדנית עצמה בנויה מדופן כפולה. הרעיון של סילמן היה לצקת פוליאסטר צבעוני, היצור דוגמאות מדוגמאות שונות, בין דפנות האדנית, והתוצאה הסופית המתקבלת היא אדנית צבעונית            העשויה מחומר פלסטיק, בצירוף הפוליאסטר המזוג (ראה סעיפים 1-3 לתצהיר סילמן, סומן כת/3) .

 

3.         סילמן החל לפתח כאמור את הרעיון לייצור האדניות עוד מספר שנים בטרם ארעו האירועים נשוא תביעה זו. לטענתו של סילמן, הוא רכש חומרים בהם ביצע ניסויים; הכין תבניות מעץ; התקשר עם מעצבים מחברת  ototo design ו/או עם הגברת אמי ספרד (להלן : "ספרד") לצורך עיצוב המוצר (קרי, האדנית) והוציא הוצאות הכרוכות בפיתוח המוצר. הוצאותיו של סילמן רוכזו כנספח כ"ד 1 עד כ"ד' 29 לכרך הנספחים לת/3 . מעיון במסמכים אלו עולה כי ההוצאות הוצאו החל מחודש אוקטובר 2002, ובמהלך שנת 2003.

 

4.         בחודש אפריל 2003 הכין סילמן, לטענתו, "תוכנית עסקית לייצור ושיווק מוצר מהפכני בתחום האדניות ועציצי הנוי", צורף כנספח כ"ה לת/3 (יכונה להלן : "התוכנית העיסקית"). בתוכנית העיסקית נאמר, בין השאר, כי המחיר לסיטונאי יעמוד על כ – 100 ש"ח לאדנית (עמ' 9 סעיף 4 לתכנית העיסקית); שניתן להגיע מכירות של כחמישה מיליון דולר בשנה (סעיף 4.1); שבשנה הראשונה יש צורך להשקיע בשש תבניות להזרקה, היכולות לייצר שלושה מוצרים שונים, ולהתקדם במשך חמש השנים הראשונות עד 11 תבניות (סעיף 4.2); כי בשנה הראשונה יש להשקיע במפעל סכום של 1,200,000 ש"ח (עמ' 11 לתוכנית העיסקית), כשחצי מיליון ש"ח מושקע בחודש הראשון. בשולי התוכנית העיסקית נרשמו קורות החיים של סילמן, כדלקמן: "סילמן משה היה בעל חברת הובלות ושינוע שבבעלותה ארבע משאיות וטנדר. משה החליט לעשות הסבה ולפתח את הרעיון שהוקדשה לו מחשבה רבה וליישם אותו לייצור מסחרי. ליזם יש מספר אבי טיפוס שפותחו לשם המחשת היכולות המסחריות של המוצר". זה המקום לציין כי התוכנית העיסקית אינה חתומה. לטענת סילמן, היא נערכה על ידי "בחור בשם דוד" (עמ' 54 שו' 7-8), ורק לאחר הגשת התביעה הוא "נדהם" לגלות שאינה חתומה (עמ' 58 שו' 8).

 

5.         סילמן ניסה לרתום לפרוייקט משקיעים רבים, עליהם אעמוד בהמשך (ראה עדות סילמן בעמ' 54 שו' 13,16), ובסופו של דבר הצליח לרתום לפרוייקט את דודתו, מורדקוביץ: "כן מצאתי משקיע, דודה שלי" (עמ' 57 שו' 18). על פי ההסכמות בין סילמן לבין מורדקוביץ, אמורה היתה מורדקוביץ להשקיע סכום של 100,000 ש"ח (עמ' 62 שו' 8), ולהפקיד כספים אלו על פי דרישתו של סילמן, בהתאם קצב התקדמות הפרוייקט, בחשבון הבנק של ים אשר נפתח לצורך כך (סילמן בעמ' 9-10; מורדקוביץ בעמ' 6 שו' 8, עמ' 7 שו' 8).

 

6.         במהלך הליך פיתוח המוצר, פנה סילמן לטענתו למפעלים שונים לייצור תבניות, והופנה לנתבע 3, איוואן קירש (להלן : "קירש"), שהינו מהנדס לתכנון תבניות להזרקת פלסטיק, מנהל ובעל המניות בנתבעת 2 (תכונה להלן : "רו-דניה"). על חלקו של קירש בפרוייקט האדניות חלוקות הדעות: בעוד שסילמן טוען כי קירש היה "איש המקצוע של הפרוייקט", אשר "אמור להוביל את הפרוייקט" (סעיף 24  לת/3), אזי קירש טוען כי היריבות הינה בין סילמן לרו-דניה בלבד, היות שההתקשרות נעשתה באמצעות החברה מטעמו, ובכל מקרה שירותיו נשכרו לצורך תכנון שתי תבניות להזרקת פלסטיק, וזה בלבד, כשתמורת שירותים אלו שולם לו הסך של 4,500 ש"ח בתוספת מע"מ (שווה ערך באותה תקופה ל – 1,000$). חשבונית העסקה בין ים לבין רו-דניה צורפה כנספח ג' לת/3; הזמנת התכנון שתי תבניות צורפה כנספח ב' לתצהיר קירש, ג/4.

 

7.         כך או כך, ועל סוגייה זו ארחיב בהמשך, אין מחלוקת כי קירש סיפק לים תוכניות לייצור שתי התבניות. לטענתו של קירש, מדובר בתבניות ניסיוניות בלבד; קירש לא הסכים להמליץ בפניי ים ו/או סילמן באיזה סוג חומר יש להשתמש, היות ואינו מומחה לחומרים, ותכנון התבניות נעשה כך שיוכל להתאים למספר סוגי חומרים שעמדו אותה עת על הפרק. לטענת קירש, האחריות למוצר הייתה ונותרה על כתפי ים בלבד והיה ברור כי מדובר עדיין בשלב הניסיוני-פיתוחי של המוצר, שידרוש התאמות ושיפורים עד לייצור המוני של המוצר.

 

8.         התוכניות אשר הוכנו על ידי רו-דניה הועברו לייצור אצל הנתבעת 1 (תכונה להלן "ר-צ פלסט"), העוסקת  בייצור מוצרי פלסטיק בהזרקה. מנהל ר-צ פלסט באותה עת היה מר ירון אביב (להלן : "אביב"). אין מחלוקת כי בין ים  ו/או סילמן לבין ר-צ פלסט נחתמו מסמכים כדלקמן: ביום 5/4/04, עם תחילת המו"מ בין הצדדים, חתמה ר-צ פלסט על הסכם סודיות , בו נאמר, בין השאר, כי כל הזכויות במוצר נתונות לסילמן ור-צ פלסט התחייבה לשמור על סודיות מלאה בקשר למידע (יכונה להלן "מסמך הסודיות", צורף כנספח א'1 לתצהיר אביב, נ/3); ואילו ביום 18/4/2004 נחתם הסכם בין ים לבין ר-צ פלסט, הסכם שנכרת בעקבות קיבול של ים את הצעת המחיר שהוצעה על ידי ר-צ פלסט (יכונה להלן: "ההסכם", צורף כנספח ב' לתצהיר אביב).

 

9.         על פי ההסכם, התחייבה ר-צ פלסט לייצר בסין עבור ים שתי תבניות על פי השרטוטים שערך קירש. התמורה עבור ייצור שתי התבניות נקבעה לסך של 17,000$ בצירוף מע"מ, בשלושה תשלומים כדלקמן: 33% כמקדמה ביום כריתת ההסכם; 33% לאחר קבלת הדוגמאות מסין, בתנאי שוטף+ 45 יום; היתרה תוך 90 יום מיום קבלת הדוגמאות. לעניין זהות המתקשר בהסכם טוענת ר-צ פלסט כי המו"מ כולו נוהל עם סילמן ועימו בלבד, אולם בעת כריתת ההסכם הודיע סילמן כי בכוונתו להקים חברה לצורך המיזם, והיא זו שתבצע את התשלומים. ואכן, החשבונית והקבלה שנמסרו ביום חתימת ההסכם בגין השיק ששולם כמקדמה, נרשם על שם ים (ראה נספחים ג'1 ג'2 לתצהיר אביב).

 

10.       לאחר תשלום המקדמה, העבירה ר-צ פלסט את תוכניותיו של קירש לצורך ביצוע אצל מבלטן תבניות בסין. לטענת ר-צ פלסט, הודיע לה היצרן הסיני כי במידה והתבניות ייוצרו על פי השרטוטים הקיימים, התבניות לא תוכלנה לעבוד ולכן יש לערוך שינויים. ר-צ פלסט פנתה לסילמן, אשר הפנה אותה לקירש. קירש הורה שיש להמשיך בייצור כמתוכנן, וכך נעשה. משיוצרו התבניות הסתבר כי אכן קיימת בעיה באחת התבניות (של האדנית עצמה, לא של הבסיס), ולכן בהתייעצות עם כל הגורמים הרלוונטים (סילמן, קירש), טוענת ר-צ פלסט כי הוסכם על ביצוע שינויים בתבנית, וכך נעשה. שינויים אלו כללו הוספת נקודות כניסה של חומר שנוי כיוון זרימה. אין מחלוקת כי שינויים אלו נעשו בעל פה ולא בכתב (ראה עדות אביב--; עדות קירש).

 

11.       הזרקות הניסיון שבוצעו בסין הצביעו, לטענת ר-צ פלסט, על שיפור מסוים אולם הבעיות בתבניות לא נפתרו לחלוטין ועל כן סוכם כי התבניות ישלחו לישראל. בישראל נערכו שינויים נוספים, וביניהם ביטול החציצים שתוכננו על ידי קירש.   ר-צ פלסט טוענת כי השינויים,  בעלות כוללת של 7,000$, נעשו בהסכמת כל הגורמים המעורבים והביאו לכך שהתבנית פעלה באופן מלא ותקין. עקב הצורך בביצוע השינויים, ולמרות שלטענת ר-צ פלסט נעשו אלה בשל ליקויים שנפלו בתוכניות של קירש, הסכימה ר-צ פלסט לדחות את מועד ביצוע התשלום השני עד לקבלת דוגמאות הייצור מישראל.

 

12.       ביום 25/8/2004 מסר סילמן לר-צ פלסט שני שיקים על סך 25,500 ש"ח בצירוף מע"מ, מועדי פירעון 28/10/04 ו – 28/11/2004, וזאת לצורך ביצוע שני התשלומים הנוספים הקבועים בהסכם (נספח ד' לתצהיר אביב). ר-צ פלסט טוענת כי סילמן בקש להחליף את השיקים הללו ולדחות שוב את מועדי התשלום. ר-צ פלסט סירבה לבקשה אולם נאותה להיפגש, לבקשת סילמן, עם מורדקוביץ. בעקבות הפגישה עם מורדקוביץ החזירה ר-צ פלסט את השיק הראשון (ז.פ 28/10/04), ותחתיו קיבלה שני שיקים נוספים, ע"ס 25,500 ש"ח כל אחד, כשהשיק הראשון, ז.פ 30/12/04 הינו ע"ח התמורה החוזית והשיק השני, ז.פ 30/1/2005, הינו ע"ח עלות התיקונים (הקבלה צורפה כנספח ה' לתצהיר אביב). ר-צ פלסט טוענת כי באותה פגישה סוכם שיתרת החוב תשולם לאחר ביצוע הזרקות הניסיון וקבלת הדוגמאות. עוד טוענת ר-צ פלסט כי מסירת השיקים על ידי ים, סילמן ומורדקוביץ מהווה הודאה בדבר קיום התחייבויות ר-צ פלסט, שאחרת לא היו נמסרים השיקים כלל ועיקר.

 

13.       בחודשים 9-10/2004 ביצעה ר-צ פלסט הזרקות ניסיון נוספות והוציאה בגינן תעודות משלוח (נספחים ו'1 – 3 לתצהיר אביב). ביום 16/11/2004 שלחה ר-צ פלסט לים הצעת מחיר, לבקשתה , לצורך ייצור המוצר (הצעת המחיר צורפה כנספח ז' לתצהיר אביב). ביום 21/11/04 שלחה ים, באמצעות סילמן, הזמנה לאספקת 200 יחידות על פי הצעת המחיר (נספח ח'1 לתצהיר אביב). ר-צ פלסט טוענת כי בצעה את ההזמנה במלואה, אולם סילמן בחר ליטול רק 28 אדניות, כמפורט בתעודת המשלוח אשר צורפה כנספח ח'2 לתצהיר אביב. עוד טונת ר-צ פלסט כי לאחר שנטל 28 אדניות, הגיע סילמן למפעל ובקש לקחת 20 אדניות נוספות. ר-צ פלסט סרבה והתנתה זאת בתשלום עבור ההזמנה כולה, בסכום של 840$. סילמן לא שילם עבור ההזמנה ולכן לא נטל אדניות נוספות.

 

14.       שלושת השיקים שהיו בידי ר-צ פלסט הוצגו לפרעון אולם לא כובדו, מהסיבה "אין כיסוי מספיק" ו"ניתנה הוראת ביטול". השיקים צורפו כנספח ט'1-3 לתצהיר אביב.

            ממועד חילול השיקים לא נלקחו אדניות נוספות; לא הוזמנו אדניות נוספות; התבניות מצויות בידי ר-צ פלסט; ולמעט השיק הראשון ששולם כמקדמה, לא שולם לר-צ פלסט כל תשלום נוסף.

 

תביעות ים (ת.א 27255/05) ותביעת ר-צ פלסט (ת.א 34798/05)

 

15.       ביום 5/5/2005 הגישה ים כתב תביעה המכוון במקורו אך ורק כנגד ר-צ פלסט. בקליפת אגוז טענה ים כי ר-צ פלסט לא עמדה במועדים שנקבעו בהסכם וסיפקה דוגמאות באיחור רב; כי כל הדוגמאות היו פגומות ושונות מהמוזמן ולמעשה ר-צ פלסט לא הצליחה לייצר את שהוזמן ממנה; כי התשלום של שני השיקים הנוספים נעשה אך רק לאחר איומים מצד ר-צ פלסט כי תעצור את הפרויקט כולו; כי ההזמנה של ה –200 יחידות נעשתה לאור הבטחות ר-צ פלסט שזו האחרונה תמשיך בביצוע הזרקות ניסיון ותמצא את החומר המתאים והנדרש למוצר.

 

16.       גם לאחר שהגיעו 28 הדוגמאות הנוספות הסתבר לים כי הדוגמאות שבורות, עכורות, עקומות ואינן תואמות את המוזמן. הסתבר לים, מבדיקות מעבדה שערכה, כי החומר שהוזרק אינו תואם את המוסכם וכי ר-צ פלסט לא תוכל לעמוד בקצב הייצור עליו התחייבה. שינוי בקצב הייצור משמעו הפיכת הפרויקט כולו ללא כדאי. ים ראתה בדברים אלו שתוארו לעיל כהפרה מצידה של ר-צ פלסט ולפיכך הודיעה על ביטול ההסכם ונתנה הוראת ביטול לשיקים.

 

17.       ים טענה בכתב תביעתה המקורי כי ר-צ פלסט התרשלה בייצור; בביצוע הבדיקות המתחייבות; הפרה את ההסכם וכשלה מלספק את המוצר המוזמן. אי לכך, דרשה ים את השבת סכום המקדמה; השבת הסכום ששולם לקירש (5,265 ש"ח כולל מע"מ); השבת הסכומים שהושקעו בפיתוח המוצר; הוצאות הקמת החברה; וכן סך של 200,000 ש"ח כאובדן רווחים אשר אמורים היו להתקבל מהפרוייקט.

 

18.       ר-צ פלסט הגישה כתב הגנה ובמקביל, הגישה תביעה עצמאית, ת.א 34798/05. ר-צ פלסט טענה כי אם נפלו טעויות כלשהן בביצוע הבניות, הלא הן רובצות לפתחו של קירש, מתכנן התבניות; כי כל השינויים שנעשו, נעשו בהסכמת סילמן ו/או קירש; כי לאחר ביצוע השינויים, התבניות עובדות ומייצרות את המוצר, והא ראיה היא תשלום השיקים הנוספים וההזמנה לייצור 200 יחידות נוספות.

 

19.       לפיכך טענה ר-צ פלסט שלא רק שדין התביעה שהוגשה כנגדה להידחות, אלא על ים ובעלי מניותיה לשלם לה את יתרת החוב הכוללת את הסכומים על פי ההסכם (59,670 ש"ח); את סכום השינויים (7,000$, שהם 38,211 ש"ח); את ההזמנה לביצוע 200 יחידות (840$, סך של 4,423 ש"ח כולל מע"מ); עלות הזרקות חוזרות ונשנות (8,424 ש"ח); עלות חומרי גלם (1,170 ש"ח); והפסד רווח אשר היה נגרם לר-צ פלסט אם ים הייתה מזמינה ממנה 30,000 יחידות (205,862 ש"ח). סך הכל הועמדה תביעת ר-צ פלסט על הסכום של 317,760 ש"ח, כשתביעתה של ים מסתכמת בסך של 243,341 ש"ח.

 

20.       לאחר הגשת תביעתה של ר-צ פלסט בקשה ים לתקן את כתב תביעתה ולהוסיף את קירש ורו-דניה כנתבעים. כמו כן, שיגרה ים הודעת צד ג' כנגד קירש ורו-דניה בתביעה אשר הוגשה על ידי ר-צ פלסט. בכתב תביעתה המתוקן הרחיבה ים את טענותיה המכוונת גם כנגד ר-צ פלסט והוסיפה טענות רבות (ראה עמ' 14 ו15 לכתב התביעה המתוקן); ואילו כלפי רו-דניה ו/או קירש טענה ים כי אלו התרשלו בתכנון התבניות; לא ביצעו בדיקת זרימת חומר (מולד פלאו) בטרם הגישו את התוכניות לביצוע; לא הגדירו את הדרישות הטכניות מהחומר שהוזרק לתבניות; לא נתנו הוראות הולמות לתיקון הכשלים שהתגלו בתבניות; לא תכננו את התבניות מהחומר הנכון.

 

21.       קירש ורו-דניה הינם כאמור הנתבעים בתביעת ים וצדדי ג' בתביעת ר-צ פלסט. עמדתם היא כי יש לדחות את התביעה שהוגשה כנגדם, וכן את הודעת צד ג': לגרסתם, שירותי רו-דניה נשכרו אך ורק לצורך תכנון שתי תבניות, וזו בלבד; מדובר בתבניות ניסיוניות; קירש לא הסכים לייעץ מהו החומר המומלץ להזרקה, למרות ששאלה שכזו הופנתה לו על ידי סילמן; האחריות למוצר הייתה ונותרה על כתפי המזמין, היא ים; לא נפל כל פגם בתכנון התבניות, ואלו עובדות ומייצרות; אין כל הכרח לבצע בדיקת מולד פלאו, בכל מקרה מדובר בבדיקה יקרה אשר קירש המליץ על ביצועה אולם סילמן הוא שסרב לבצעה, בשל העלות הכרוכה בה (כ 2,500$).

 

השאלות העומדות לדיון

 

22.       אין ספק כי השאלה העיקרית העומדת לדיון בשני התיקים היא השאלה האם התבניות תקינות אם לאו. היטיב לתאר זאת ב"כ ים בקדם המשפט אשר התקיים בפני כב' השופטת גרוסמן ביום 8/11/2006 : "המחלוקת העיקרית בתיק, היא הנושא אם התבניות עושות את העבודה או עשו את העבודה או לא. זוהי שאלה שבמומחיות" (פרו' מיום 8/11/2006 בעמ' 5 שו' 12). שהרי, אם התבניות "עושות את העבודה", דין תביעת ים להידחות במלואה, ודין תביעת ר-צ פלסט להתקבל, למצער לעניין תשלום התמורה שנקבעה בהסכם. מאידך, אם התבניות "לא עושות את העבודה", יש להמשיך ולברר מי אחראי למחדל.

 

23.       היה וימצא כאמור התבניות אינן עובדות, יש לברר מה חלקה של ר-צ פלסט בכך ומה חלקו של קירש – האם אכן נפל פגם בתכנון התבניות? האם היה על קירש לבצע בדיקת מולד-פלאו? האם נבחר החומר הנכון? האם השינויים בתבניות בוצעו בהסכמה? האם היו בעיות חליצה במוצר? האם היו בעיות בזרימת החומר במוצר? האם היו בעיות בקצב ייצור המוצר? ועוד כהנא וכהנא שאלות שהועלו בתצהירים ועליהן נחקרו העדים, חלקם עדים מומחים, ממושכות.

 

24.       עוד יש לבחון מהי מידת האחריות של ים  בכל הפרשה, וכן מה חלקו של כל גורם, תובע ו/או נתבע, בפרוייקט האדניות – האם אכן, כטענת ים, קירש היה ה"אבא והאמא" של הפרויקט? האם הפרויקט נכשל בגלל הייצור הלקוי הנטען של התבניות, גם אם יוכח כזה? האם יש קשר סיבתי לנזקים הנטענים?

            אלה הן, בתמצית, השאלות העומדות לדיון, כשהיקף הדיון בהן יגזר בראש ובראשונה מהכרעתי בשאלה הראשונה והיא, האם התבניות "עובדות"?

 

האם התבניות "עובדות"?

 

25.       כפי שציין ב"כ ים במהלך קדם המשפט, זוהי שאלה שבמומחיות. ב"כ ים היה ער לנקודה זו, ולא הסתיר את העובדה שים מתקשה לתמוך את תביעתה בחוות דעת מומחה. בעקבות קושי זה, הגישה ים בקשה שבית המשפט ימנה מומחה מחו"ל לבדיקת התבניות. בין השאר, טענה ים בבקשתה כי קיימים בארץ רק שני מומחים לעניין, מר חנן אנדרמן (להלן : "אנדרמן") אשר מסר חוות דעת מטעם רו-דניה וקירש ופרו' שמואל קניג. הצדדים האחרים התנגדו לבקשה ובית המשפט, בהחלטה מנומקת מום 2/11/2006, דחה בקשה זו וקבע כי על כל צד מוטל נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו.

 

26.       בעקבות החלטה זו, ובעקבות החלטה נוספת שניתנה בעניין במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 8/11/2006 (ראה עמ' 5 משו' 22 עד עמ' 6 שו' 7), הגישה ים חוות דעת מטעמה, של המומחה מר יגאל רגב ( להלן: "רגב", סומנה כת/2). חוות דעת זו הוגשה לאחר שרו-דניה וקירש הגישו חוות דעתו של אנדרמן (ג/2 וג/3), ואילו ר-צ פלסט הגישה את חוות דעתו של מר קרלוס קנטרביץ (להלן : "קנטרביץ", חוות דעתו סומנה כנ/2).

 

27.       לאחר שבחנתי את חוות הדעת, שמעתי את העדויות וכן בחנתי את הראיות הנוספות שהונחו בפניי בתיק זה, קובעת אני כי התבניות "עובדות", ולמעשה על כך יש תמימות דעים של המומחים כולם, כולל רגב מטעם ים! המחלוקת היחידה בין המומחים נוגעת לשאלה האם היו ליקויים כאלה או אחרים בתכנון, מהם הפתרונות הנכונים לטפל בליקויים, אולם בשורה התחתונה אין ספק שניתן "להשמיש" תבניות אלו ולהשתמש בהן לצורך ייצור המוני של האדניות. להלן מקבץ עדויות מייצג בסוגיה זו.

 

28.       רגב בעמ' 6 לחוות דעתו קובע: "הפרויקט עלה על שירטון עקב חולשה תיכנונית שגרמה לשורה של כשלי ביצוע כפי שתוארו לעיל אך במידה ויש עניין – הפרויקט ניתן עדיין למימוש". רגב חזר על דבריו אלו גם במהלך חקירתו: "בהחלט, ואני מסכים עם זה. זאת בטח לא תבנית ניסיונית. טענות הן לתכנון ולעוד כמה שלבים אחרים אך לא לטיב ביצוע התבנית. התבניות יפות. אחת עובדת, ורק אחת היא פרובלמאטית" (עמ' 27 שו' 1-3); "ירון הסביר לי שהנה הוא עשה את השינוי פה בארץ. רואים בתבנית את המקום שביטלו את החציצים וריתכו את זה. אמרנו לו שהוא עשה את זה מאוד יפה. הוא השקיע בזה הרבה כסף. זה היה שגוי לבטל את החציצים, צריך לחזור לתוכנית המקורית. אם היו משקיעים חלק מהמאמץ שמשקיעים עכשיו במאבק המשפטי היה לנו עכשיו מוצר" ( הדגשות שלי, עמ' 31 שו' 5); "כתוב פה בחוה"ד שלי בצורה ברורה מה צריך לעשות בכל אחד מן הצדדים, ובתשובה לשאלת ביהמ"ש אני משיב שזה ב-7,000$. ויתירה מכך, אם לא היה פה סכסוך משפטי, תוך 5 דקות היו מסכימים כולם מה לעשות" ( הדגשות שלי, עמ' 44 שו' 11).

 

29.       קנטרביץ בחוות דעתו (סעיף 4 לתקציר חוות הדעת), אומר: "ישנה אפשרות לעשות התאמות במוצר כך שזה יהיה תפקודי על פי רצון הלקוח. בהתאם לתיקון במוצר, יהיה צורך לבצע תיקון בתבנית כדי להתאימה". קנטרביץ חוזר על דברים אלו בעדותו:" כפי שידוע לי, המזמין טוען שהתבנית לא תקינה לעבודה של ייצור המוני, שהתבנית שהוא הזמין היא ניסיונית. ממה שראיתי, לא נראה לכאורה שיש בעיה בתפקוד התבנית או המוצר". (עמ' 106 שו' 20-21); "אני לא זוכר את מה שמר רגב כתב, אבל מהסתכלות שלי על התבנית ועל המוצר – אפשר להביא את התבנית למצב עבודה ולמוצר סופי. ש.        כמה שעות עבודה זה לוקח? ת.קשה להעריך. בשביל זה צריך לעשות הזרקות ולהוציא רשימה מפורטת. בהערכה גסה, זה לא צריך להיות יותר מ-4-5 אלף דולר". (עמ' 121 שו' 5-9).

 

30.       אנדרמן, אשר לא התייחס ישירות לשאלת תפקוד התבניות בחוות דעתו, והסביר מדוע לא עשה כך (עמ' 150 שו' 14-20, והסבריו מקובלים עליי), התייחס לכך בעדותו והשמיע דברים דומים לדבריי המומחים הנזכרים לעיל: "לשאלת בית המשפט: אם היית מגיע למסקנה שאפשר להשמיש את המוצרים, היית עובד איתן? ת. בוודאי. בעלות ממש לא רצינית, אפשר להשמיש וגם רגב אמר את זה בחווה"ד. הוא מנוסה יותר ממני." (עמ' 151 שו' 6-11). דברים אלו נאמרו בהמשך לשאלת ב"כ ים, מהי התייחסותו לשאלה האם התבניות עובדות ומה היה עושה כדי לבדוק אותה. על כך השיב העד: " הייתי מזריק את התבניות, בודק אותן ובעיקר, הדבר הראשי שהייתי עושה, הייתי בודק שאפשר להשמיש את התבניות, לראות אם הן עובדות ולפטר את עוה"ד. אני עובד בעיקר, כמחלץ ולפני, כמלווה וכמייעץ" (עמ' 151 שו' 2-4).

 

31.       מכל המקובץ עולה שהמומחים תמימי דעים שאפשר להשמיש את התבניות בעלות של בין 4,000$ ל – 7,000$. אין כל ראיה לכך שהתבניות אינן מסוגלות לעבוד, לכל היותר המחלוקת היא מי ישא בסכום התיקונים הנדרשים בתבניות. יאמר שגם בעניין זה היו המומחים תמימי דעים וכולם כאחד אמרו שתמיד יש הערות לתבנית (רגב בעמ' 33 שו' 8); כי המוצר והתבנית דורשים התאמות (קנטרביץ בעמ' 108 שו' 10); כי מדובר בהליך של "ניסוי וטעייה" (קנטרביץ בעמ' 118 שו' 10; אנדרמן בעמ' 168 שו' 7); כי "תבנית מסוג זה היא פגז ראשון לטיווח ולא סופי" (אנדרמן בעמ' 155 שו' 15). דברים אלו נאמרו גם על ידי העדים הנוספים מטעם ר-צ פלסט, אביב (עמ' 124 שו' 19) ובוחבוט (עמ' 97 שו' 20-22; עמ' 101 שו' 20), והם מתיישבים גם ההיגיון והשכל הישר.

 

32.       אל לנו לשכוח כי סילמן טען שהשקיע עשרות אלפי שקלים עוד בטרם כריתת ההסכם עם ר-צ פלסט; אל לנו לשכוח כי עבור הזמנת התבנית סוכמה תמורה של 17,000$; אל לנו לשכוח את שהתכנית העסקית קבעה שבחודש הראשון לפרויקט יש צורך בביצוע השקעה של 500,000 ש"ח, והשלמה בשנה הראשונה לסך של 1,200,000 ש"ח; האם בגלל התאמות נוספות שנדרשות בתבניות, אשר יביא אותן למצב עבודה תקין ומלא, גם לדעת מומחה ים, ושעלותן היא כ – 20,000 ש"ח, האם על כך יקום ויפול הפרויקט כולו? האם בגין תוספת נדרשת של 20,000 ש"ח היה מקום להגיש תביעה על סך גבוה פי עשרה? אין לי אלא הצטרף לדברי רגב שצוטטו לעיל, שבמקום להשקיע בהליך המשפטי היו ההשקעות מופנות למימוש הפרויקט, המוצר המוגמר כבר היה בשוק.

 

האם הפרויקט אכן הופסק בשל הכשל הנטען בתבניות?

 

33.       תבוא ים ותטען, אם קבע בית המשפט שיש צורך בביצוע שיפורים, אזי המוצר כפי שנמסר לים אינו עונה על הדרישות ולכן אין לשלם עבורו. איני סוברת שיש מקום להעלות טענה שכזו, ומרגע שקבעתי שהתבניות "עובדות", יש לשלם עבורן. אציין כי, אם בכלל, מדובר בטענה של "כשלון תמורה חלקי", שאינה מצדיקה את ביטול השיקים שנמסרו בידי ר-צ פלסט.

 

34.       מעבר לכך, שוכנעתי כי התבניות הוזמנו בשלב בו ים עצמה לא הייתה "סגורה" עדיין על החומר ממנו תיוצר האדנית; קירש התבקש במפורש לתכנן תבנית שתתאים למספר חומרים , ואת זה אשר גם סילמן בחקירתו (עמ' 89 שו' 23). לכן היו גם הזרקות הניסיון.

 

35.       לפיכך, יש לבצע הפרדה: התבניות כאמור עובדות. אם יש לים טענות לגבי המוצר, טענות שנוגעות לעכירות, שברים וכו', היה על ים להוכיח שמי מהנתבעים אחראי על המוצר במלואו ולא רק על התבניות, שיוצרו וסופקו ובגינן קיים החוב בכספי.

 

36.       במאמר מוסגר אציין כי לא שוכנעתי כלל ועיקר שקיים פגם בדוגמאות שנמסרו לידי ים. אם אכן הדוגמאות היו פגומות, מדוע ביצעה ים הזמנה רכישת 200 יחידות מהמוצר? מדוע מסרה את השיקים לאחר שהתבניות היו כבר בארץ ולכאורה ניתן היה לדעת על כל הליקויים? מדוע הוחלפו השיקים במועד מאוחר יותר? אציין שאיני מקבלת את הסבריו של סילמן בעניין זה (עמ' 66 שו' 21, שם טען שהשיקים נמסרו "תחת איומים"; עמ' 67 שו' 14, שם טען סילמן כי נתן את השיקים למרות הפרותיה של ר-צ פלסט את ההסכם), כמו שאיני מקבלת את עדותו בעניינים רבים אחרים.

 

37.       כמו-כן, תמהה אני מדוע לא הוצגו בפניי בית המשפט דוגמאות נוספות שנלקחו על ידי סילמן, וכל שהוצג בפניי בית המשפט הוא שתי דוגמאות ללא מזיגת פוליאסטר. אין מחלוקת כי סילמן הזמין את ההזמנה של 200 יחידות לצורך המשך ביצוע השלב הבא של הפרויקט, קרי, מזיגת הפולאיסטר. האם שלב זה עלה יפה? האם הצליח סילמן בניסוייו, ורק הכשל בתבניות הוא שהכשיל את הפרוייקט? בעניין זה אין לי אלא להפנות לדבריו של אביב  בעדותו : "אתה כל הזמן מראה את אותה דוגמא. היו עוד עשרות אחרות, שאותן הוא מילא בפוליאסטר". (עמ' 129 שו' 20). כשנחקר סילמן האם כיום הוא יודע מהו המרשם הסופי של החומרים שמכניסים לקליפות ותהליך הייצור, השיב: "אני יודע, בוודאי. לא יכול לומר לך את זה בדייקנות עכשיו. כמות הפוליאסטר שונה ממוצר למוצר והיא משנה את כמות התוספים" (עמ' 93 שו' 16-17). נשאלת השאלה, מדוע לא הוצגו בפני בית המשפט הדוגמאות עם מילוי הפוליאסטר? ומדוע לא הוצגה "הנוסחא הסופית" עם הרכב החומרים הדרוש, הן למילוי הקליפה והן למזיגת הפוליאסטר?

 

38.       בנסיבות העניין, התזה אשר הוצגה על ידי אנדרמן בסיום חקירתו, לא נראית בעייני מופרכת כלל ועיקר:" אני לא מכיר את מלוא ההשתלשלות. אני לא מכיר את כל האינפורמציה ולכן התמקדתי באיבן.  זה לא נכון  על איבן שהוא האבא והאמא של התוכנית.  אני לא יודע בדיוק באיזה שלב התעייפו הכוחות, הם התעייפו במצב שבינם לבין המימוש הפסע הוא קטן וגם המומחה מטעם התובע אמר זאת. הם נקלעו לסוגייה משפטית משום שאין כאן מוצר. נגמרה להם רוח הלחימה. אני לא רואה איך הפרוייקט יצליח גם אם הוא יעבוד ויזריק. זו דעתי האישית. אני לא מומחה לשיווק ומהבחינה הזו אני יותר יומרני מאיבן. אני מהנדס לא צנוע"(עמ' 169 שו' 3-9).

 

39.       אכן התרשמתי כי הסיבה להפסקת הפרוייקט אינה הכשל הנטען בתבניות; התרשמתי שסילמן לא הצליח למצוא את החומר המתאים להזרקה, ודבר זו אינו באחריות קירש (ראה התעלמותו מהשאלה אשר הופנתה אליו על ידי סילמן בעניין זה, נספח ג' לתצהיר קירש, סעיפים 16-17 לתצהיר קירש) ולא באחריות ר-צ פלסט; התרשמתי שסילמן לא הצליח לבצע את מזיגת הפוליאסטר, ובכל מקרה נוכח לדעת שהפרוייקט אינו כלכלי. התרשמתי שמלכתחילה פרויקט זה נדון לכישלון, היות ונוהל כל כולו בצורה חובבנית על ידי סילמן, ללא גורם מקצועי מלווה האמון על הפרוייקט מתחילתו ועד סופו.

 

40.       התרשמתי שגם בעת הגשת התביעה, הן הראשונית והן המתוקנת, ניסתה ים "לירות לכל הכיוונים", אגב העלות טענות מטענות שונות, כל זאת אגב ביצוע שינוי והרחבת חזית.חוסר היכולת לשים את האצבע על הכשל ו/או המחדל שבגינו התבניות אינן עובדות כביכול, מלמדות על פריכותה של תביעת ים. אזכיר בעניין זה כי כתב התביעה הראשוני הוגש אך ורק כנגד ר-צ פלסט, או אז שתי הטענות העיקרית היו סוג החומר הלקוי שנבחר, ולוח הזמנים האיטי לייצור. טענת החומר הלקוי נתמכה כביכול במפרט שנשלח לד"ר שחורי מטעם התובעת. אותו ד"ר שחורי, שהינו מומחה לכימיה, כנטען על ידי התובעת, נזנח על ידה בהמשך ההליכים ולא הוגש מטעמו דבר. טענת קצב הייצור לא הוכחה ונסתרה בעדותו של בוחבוט, ראה נ/1.

 

41.       לאחר מכן הוגש כתב התביעה המתוקן , ובו בין השאר טענות לגבי מצג של ר-צ פלסט כי המפעל הוא שלה ולא היה ידוע על מפעל בסין (במאמר מוסגר יצוין כי לא ברור מדוע נטענה טענה זו ומה הקשר שלה לנזק הנטען). בשלב מאוחר יותר, בחוות דעתו של רגב, בקשה ים להתמקד והגדירה מהו לב הסכסוך, לשיטתה : "יש להדגיש שלב הסכסוך הוא הכשל של זרימת החומר שנבחר אקריל PMMA  בתבנית המיכל ואי לכך אין טעם עסוק בכשלים נוספים והנשואים שוליים." כשקיבלה ים את חוות דעתו המשלימה של אנדרמן, ג/3, אשר מפרטת את ממצאי בדיקת המולדפלאו שעשה ואשר הוכיחה כי חומר מסוים , אקריל מסחרי מסוג CHIMEI , שעונה גם על המחיר שנלקח בחשבון, יוכל לזרום בתבנית ללא כל הפרעה, עבר לב ליבו של הסכסוך לעניין החליצה, ראה דברי ב"כ ים בעמ' 32 שו' 13, והחלטתי שניתנה בהמשך. גם נושא החליצה לא הוכח, ראה עדותו של בוחבוט בעמ' 100-101 ועדותו של אנדרמן בעמ' 164 שו' 9.

 

42.       ריבוי טענות אלו, חוסר האחידות בהן, השינוי בגרסאות, כל אלה מובילים אותי למסקנה שעד לשלב ההוכחות לא היה ברור לים מהם המחדלים, אם בכלל, ולפתחי מי הם רובצים. אין זה נכון שבטרם תכנון התבניות וייצורן נבחר חומר לאדניות, כל זאת אמור היה להתברר בהמשך על ידי הזרקות ניסיון (עדות סילמן בעמ' 89 שו' 20-24); לא שוכנעתי כאמור כי היה כשל בתבניות, וגם אם היו פגמים כלשהם, אזי בתהליך עבודה רגיל ושגרתי ניתן היה לתקן את התבניות; אם וככל שהיו פגמים בדוגמא כזו או אחרת (והוצגו בפניי רק שתיים מתוך עשרות), איני יכולה לקבוע כי הפגמים נובעים מהתבנית הלקויה כביכול ולא מהחומר שנוסה בה, שכאמור טרם גובש סופית.

 

ההתנהלות החובבנית של הפרויקט

 

43.       עוד התרשמתי כאמור שפרויקט זה נוהל באופן חובבני, ולמעשה נדון לכישלון מראש. בוודאי שלא קירש ו/או רו-דניה ו/או ר-צ פלסט אחראים לכך. לקביעתי זו יש תימוכין רבים בעדויות שהצטברו, חלקן מפי סילמן עצמו, ונראה שדי יהיה בהבאת מקבץ מייצג כדי הבין במה דברים אמורים.

 

44.       ראשית, שלושת המומחים, רגב, קנטרביץ ואנדרמן, פירטו בפני בית המשפט מהו כולל הליך פיתוח מוצר. רגב אף ציין בחוות דעתו "שעל מנת לקבל מוצר שמיש ובמחיר המטרה – אסור שחוליה כלשהיא לאורך מסלול הפיתוח והיצור תכשל". יצוין כי שני השלבים הראשונים שהזכיר רגב בחוות דעתו הם שלב העלאת הרעיון, גיבושו ופיתוח, והפיכת הקונספט למוצר. השלב השלישי הינו תכנון תבניות ההזרקה.

 

45.       הבה ונבחן את שני השלבים הראשונים בפיתוח פרויקט האדניות. על הכשרתו של סילמן אין מחלוקת, מדובר בנהג משאית (עמ' 52 שו' 4), וכהגדרתו, "חסר השכלה ממציא דברים" (עמ' 93 שו' 21). שותפתו במיזם היא דודתו יפה, פנסיונרית שניהלה בעבר חנות בגדים.

 

46.       כשנשאלו השניים מהן הבדיקות אותן עשו לצורך בחינת כדאיות הפרויקט, השיבה מורדקוביץ: "הוא הראה לי את התכונית ואני מאוד התלהבתי. נראה לי שזה יכול להיות להיט.ש.מה הלהיב אותך בה? ת.אין מוצר כזה, לא קיים. כל האדניות עשויות... מה שעודד אותי זה היה המהנדס. היינו אצלו בשיחה והוא העלה אותנו לגג והראה לנו אדניות. אמר שאין דבר כזה ושזה יכול להיות מיזם... להיט בשוק, (עמ'4 שו' 4), ובהמשך: " לא ניהלנו משא ומתן. בדקתי אצל החברות והשכנים שלי, הראיתי להם את הדוגמא והתלהבו מאוד. סילמן גם הלך למשתלות מסוימות ושאל וכולם התלהבו מהרעיון. ואני עדיין חושבת, ובטוחה, שלו היה יוצא לפועל היה להיט בשוק.." (עמ' 8 שו' 9-10). גם סילמן נשאל אילו ניסויים מקדימים ערך, והשיב: " הלכתי לשוק נחלת בנימין וראיתי שם חפצים יפים מפוליאסטר עם פרחים יפים". (עמ' 52 שו' 23).

 

47.       מעדותו של סילמן עלה כי הוא ניסה לעניין גורמים רבים בפרוייקט זה, אולם אף אחד לא מצא בו עניין: "לא. בהתחלה נתתי את זה ל"או טו טו". הסברתי להם את הרעיון והקשיים. הם הביאו לי שתי דוגמאות מפרספקס, ונתנו לי את הנתיב להמשיך. הם לא רצו להמשיך כי קיבלו עבודות אחרות".עמ' 53 שו' 16-17). ובהמשך: "ש.            אני מדבר על הנושא הכימי-מקצועי, הניסויים. מה היו העניינים או השיחות שלך עם מר יגאל רגב? ת.            יגאל רגב היה אחד מאלו שביקשתי הצעות מחיר לתבניות. ש.אך ורק הצעות מחיר לתבניות? ת.            הצעתי לו, כמו גם לרבים אחרים, להשקיע בפרויקט שלי. גם לירון אביב אגב הצעתי את זה. ש.אז בין הגב' ספרד וקירש עברת גם אצל רגב. ת.כן, וגם אצל "או?פ??ל תבניות". לי לא היה כסף. מה שניסיתי לעשות זה לרתום לפרויקט שלי יצרן תבניות שיש לו גישה באופן טבעי לפלסטיק. הפלסטיק היה חדש לי. היום אני רואה את עצמי מומחה מספר 1 בעולם לפוליאסטר. עבדתי כמעט שלושה חודשים עם פוליאסטר, 12 שעות ביום, יום יום". ( הדגשות שלי, עמ' 54 שו' 9-19).

 

48.       חלק מהעדים שהופיעו בפניי היו הגורמים אליהם פנה סילמן בנוגע לפרוייקט. רגב אשר כי הייתה אליו פניה שכזו ונימק את הדחייה בכך שאין מדובר במוצרים בהם הוא עוסק (עמ' 22 וש' 10). אביב נימק את הדחייה בכך שהמוצר לא מעניין ולא כלכלי (עמ' 144 שו' 15). אנדרמן פירט מה היה בודק בטרם כניסה לפרויקט שכזה: "תראה, זה לא שאלה מוחלטת, אבל אני יכול להגיד לך מה אני עושה כשאני מלווה פרוייקט. מהבחינה הזאת, אני נזכר בכלל של ניקוי רובה. כולם חושבים שצריך לבדוק את זה בזווית של 60 מעלות ואני אומר שצריך לבדוק קודם אם זה שלך. צריך לבדוק אם מישהו צריך את המוצר וכמה ישלם עליו. אחרי שזה ברור, מתחילים לגעת בתכנון. לדעתי, בפרוייקט הזה, זאת הבעיה הראשית. אם מחליטים לייצר, יש עניין של עיצוב שהעיצוב במקרה זה, של מוצר זה, הוא נושא דרמטי. מוצרים שכאלה, דבר ראשון, קמים ונופלים על העיצוב שלהם. אני מדבר בתור מי שעבד בכתר שנים רבות, לאו דווקא כשכיר אלא כיועץ. אני מלווה פרוייקטים הרבה שנים. עיצוב זה דבר שצריך לעשות אותו כמו שצריך. במקביל לעיצוב או אחריו, במקרים רבים, עושה את זה אותו אדם. יש מקרים שעושים מספר אנשים, נכנסים לפרטים הטכניים של המוצר, שזה כולל דופן, קישורי חוזק, שיקולי תבנית"  (עמ' 152 שו' 5-17).

 

49.       בהמשך, פירט אנדרמן מהם הצעדים בהם היה נוקט אם היה נרתם לפרויקט: "לצורך העניין, אם סילמן היה פונה אלי שאעבור את הכביש, אני לוקח אותו ביד ומעביר אותו. בדרך מבקרים מעצב. אם זה מעצב שיודע לתכנן, אז הוא יתכנן את המוצר בהשגחתי. אני בד"כ עוזר לבחור את חומר הגלם. במקרה זה, יש סיבוך אחר לגמרי שזה קשור לנושא היציקה. יש את יציקת הפוליאסטר.       אני, בתכנון המוצר, כבר הייתי לוקח בחשבון את המזיגה המתכוננת בהמשך." (עמ' 152 שו' 19-24).

 

50.       התרשמתי שאנדרמן, שעל מומחיותו לא יכולה להיות מחלוקת, שהרי גם ים פנתה אליו לקבלת חוות דעת מומחה, היטיב לתאר את האירועים בתיק זה והצביע בדיוק על נקודת התורפה בתיק, החובבנות של סילמן וניהול הפרוייקט ללא יעוץ מקצועי הולם: " בסה"כ, מה שהפרוייקט היה חסר לו זה אדם כמוני, לצערו. ש.מה תפקידו בכוח? ת.עוזר ללקוח לברר אם צריך ללכת לפרוייקט הזה אם לאו.  כולל היציקה וההתאמה.  אפילו לבצע את המשימה הכי קשה שיש זה להגן על אדם מפני עצמו. צריך לעיתים להציל אדם מפני עצמו.  מצער שאדם לוקח את כספו ואת כספה של דודתו וזורק אותו "לים". (הדגשות שלי, עמ' 168 שו' 20-26).

 

51.       אין ספק שמדובר בדברים קשים, אולם העובדות כה זועקות לשמיים שלא ניתן אלא לצטט את דבריו אלו של אנדרמן: קם אדם חסר ניסיון והשכלה מקצועית, ממציא מוצר הדורש תהליך הנדסי טכני וסבוך, הדורש הכשרה בתחומים רבים של הנדסה, לוקח על עצמו לעסוק בריאקציות כימיות המגיעות לטענתו לטמפרטורה של 200 מעלות סלציוס, אמנם מעיד על עצמו שהוא "נאמבר וואן בעולם" בפוליאסטר (עמ' 54 שו' 23), וכל זאת שאין למוצר גורם אחראי, מתחילתו ועד סופו!

 

52.       גם בנקודה זו אפנה לתוכנית העסקית, הגם שאינה חתומה, הקובעת עלות של מהנדס פלסטיקה של 20,000 ש"ח לחודש עבודה; וזאת בנוסף לשכר מעצב בשנה הראשונה, בהיקף של 120,000 ש"ח. ומי אלה הגורמים הללו בפרויקט הנדון? מי ממעצבי או-טו-טו לא הובא לעדות, וסילמן כלל אינו זוכר את שמם המלא; אמי ספרד, אשר שרטטה את השרטוטים של המוצר וישבה עם קירש בפגישות, לא הובאה אף היא לעדות.

 

53.       אני דוחה מכל וכל את הטענה שקירש היה ה"אבא והאמא" של הפרויקט: פרויקט זה החל עוד בטרם כניסת קירש לעניינים; לא יעלה על הדעת שתמורת 1,000$ קירש יהיה אחראי על המוצר הסופי ועל כל הליך הפקתו; קירש הצהיר כי כלל אינו בקיא בחומרים; אם קירש היה אחראי על כל הפרויקט, הכיצד נשמט הוא מכתב התביעה המקורי?

 

54.       שוב חוזרת אני למסקנה העגומה שפרויקט זה נוהל ללא יד מכוונת, בידי גורם בלתי מקצועי. שוב חוזרת אני לעדותו של אנדרמן: "ש.כשאתה אומר שהמוצר היה יוצא, למה אתה מתכוון? מה המוצר שהוזמן? ת.מה זה הוזמן? מישהו בכלל ידע מה להזמין?" (הדגשות שלי, עמ' 152 שו' 22), ובהמשך:" הבנתי זאת מרוח הדברים. המוצר הזה מוצר שלא היה סגור עד תומו מכל הבחינות. כשאתה נמצא במצב שאתה לא יודע בדיוק מאיזה חומר גלם זה יהיה, אם התכנון הוא סופי, אם זה בדיוק מה שאתה רוצה לעשות..." (הדגשות שלי, עמ' 162 שו' 1-3).

 

55.       ואכן התרשמתי ששלב הזמנת התבניות היה רק שלב במהלך פיתוח המוצר, ולכן במובן זה מדובר ב"תבנית ניסיונית", כפי שהסביר אנדרמן בעדותו (עמ' 162 שו' 19-24).  אם נשוב לתכנית העסקית, אזי בשנה הראשונה אמורות היו להיות מיוצרות 6 תבניות ולא רק שתיים כפי שהוזמן; התבניות הוזמנו עוד בטרם הוחלט מהו החומר שיוזרק, ולכן המשיכו לבצע הזרקות ניסיון; ר-צ פלסט לא קבעה עבור ים מהו החומר ממנו יש ליצר את המוצר, גם אם המליצה דבר מה בפני סילמן. ר-צ פלסט הינה יצרן התבניות, הא ותו לא: לא הוזמנה ממנה חוות דעת בנוגע לחומר, לא שולם לה דבר על ייעוץ.

 

56.       מעבר לכך, באותו שלב טרם אותר המשקיע הדרוש לצורך המעבר לשלב הייצור – כאמור, לפי התוכנית העסקית, היה צורך בגיוס 1.2 מיליון ש"ח לצורך ביצוע ההשקעה בשנה הראשונה. השקעת מורדקוביץ הייתה אמורה להיות עד לגובה של 100,000 ש"ח. כיצד תכנן סילמן להמשיך? הלוא לא היו בידיו כלל הזמנות למוצר זה, ולמעט פגישה אחת עם אנשי וול מארט, פגישה שנערכה במכון היצוא והיוותה פגישה ראשונית בלבד, הוא לא נפגש כלל עם לקוחות פוטנציאלים (עדותו בעמ' 69 שו' 14-16 ).

 

57.       ואם עוד יש צורך בהמחשה לחובבניות בה נוהל הפרויקט, אין דוגמא טובה מסוגיית המחיר: בתכנית העסקית נכתב שמחיר המצר לצרכן הסופי ינוע בין 100 ל250 ש"ח. מורדקוביץ כלל לא ידעה על כך, השיבה כי הייתה משלמת עבור המוצר סך של 30 ש"ח, וכשנשאלה מפורשות על ידי בית המשפט האם הייתה משלמת 150 ש"ח, השיבה בשלילה (עמ' 19 שו' 13). גם סילמן העיד כי האדנית אמורה הייתה לעלות לסיטונאי 60 ש"ח (עמ' 55 שו' 10), והוא לא ידע על המחירים שננקבו בתוכנית העסקית (עמ' 55 שו' 15). אחת משתי מסקנות מתחייבת: או שהתוכנית העסקית לא הייתה ולא נבראה, ונולדה בדיעבד; או שהיזמים לא ידעו על האמור בה וכל תוכניותיהם היו מנותקות מהמציאות וללא קשר לעלויות בפועל. בעניין זה אפנה לעדות אנדרמן בדבר תחשיב עלות המוצר הסופי לצרכן, שההינו פי חמישה מהעלות, ולתהייתו האם ימצא רוכש לאדנית מפלסטיק בסכום של 250 ש"ח (עמ' 166 שו' 14-15).

 

58.       במובן מסוים, נסיבות תיק זה עצובות ועגומות מהפן האנושי. סילמן בטוח שנעשה לו עוול נוראי, ואף הטיח דברים קשים בנתבעים "דפקתם לי את החיים לגמרי" (עמ' 57 שו' 11-13); "היום אני בטוח שאני לא אוכל. היום חיסלו אותי לגמרי. את כל החלום שלי הם חיסלו. חלום שעבדתי עליו חצי חיים". (עמ' 84 שו' 9-10). מנתוני התיק עולה שלא בחלום עסקינן כי אלא ככל הנראה בפנטזיה, וחבל שסילמן בוחר להפנות את חיציו לכל הגורמים שדווקא ניסו לסייע בידו ככל שניתן בפרויקט זה, מבלי ששולם להם דבר עבור עבודתם (למעט סך של 1,000$ לקירש; והמקדמה ששולמה לר-צ פלסט).

            נראה שדי בדבריי אלה כדי להבין שדן התביעה של ים להידחות, אולם למעלה מן הצורך להלן התייחסותי למספר שאלות שבמומחיות שהתעוררו במהלך המשפט.

 

האם מדובר בתבניות ניסיוניות?

 

59.       כפי שכבר ציינתי לעיל, איני מקבלת את הטענה שמדובר ב"תבנית ניסיונית" , אלא הייתה היא מיועדת לייצור המוני, ראה בעניין זה עדותו של קנטרביץ: "ש. מה זה תבנית ניסיונית? ת.תבנית בהשקעה מינימאלית. בחלק מהפעמים היא עשויה מאלומיניום ולא מפלדה, אלא אם כן זה מוצר מאוד מסובך – לא משתמשים בדיזות חמות". (עמ' 118 שו' 6-7). דברים אלו נאמרו גם על ידי רגב בחוות דעתו (עמ' 5, בהתייחסות לסעיף 6), ודבריי מומחים אלו מקובלים עליי.

 

60.       עם זאת כאמור, השתכנעתי כי במקרה הנדון הוזמנו התבניות בטרם גובש והוחלט מהו החומר שממנו יהיו עשויות הקליפות; היה צורך בביצוע הזרקות ניסיון; הוזמנו רק שתי תבניות, למרות שבתוכנית העסקית תוכננו שש לשנה הראשונה; כל אלה מובילים אותי לקבל את דבריו של אנדרמן בעדותו : "המשמעות של נסיוני שאני מתחיל פרוייקט ולא בטוח אם המוצר יצליח לי. לדוגמא, על כתר,  היום היא מעל מיליארד דולר, כמות הפרוייקטים שנכשלה קטנה יותר מהפרוייקטים שהצליחה בהם. מנסיוני- התכוונתי שעושים מפלדה שאפשר להמשיך לשבב אותה בעיבוד שבבי, לרתך אותה אם צריך לעשות שינויים. אפשר לעשות הרבה דברים. זה מספיק טוב לעשות מאות אלפי מוצרים, אבל מספיק טוב שאם נכשלים זה לא כל כך יקר" (עמ' 162 שו' 19-24).

 

האם היה צורך לבצע בדיקת מולד –פלאו בטרם תכנון התבניות על ידי קירש?

 

61.       על כך יש להשיב בשלילה. רגב נשאל: " ש. איזה אחוז מהתבניות שמיוצרות עוברות אנליזת "מולד פלואו"? והשיב:" אנחנו כמעט ולא משתמשים בזה, למעט מקרים בהם יש לקוח מאוד עשיר, או חברה ממוסדת ששם אנשים צריכים כיסוי פורמאלי – זה לא עוזר הרבה אבל נותן להם ביטחון מול המערכת שלהם" (עמ' 33 שו' 10-12). גם אנדרמן פירט בחוות דעתו שלא נהוג לבצע בדיקה שכזו בכל פרוייקט, וזו בעיקר שאלה של עלויות, היות ומדובר בבדיקה יקרה שעולה בין 1,200$ ל – 2,000$.

 

62.       סבורני, כי קירש לא אמור היה לבצע בדיקה זו מיוזמתו, על חשבונו, כשכל שכרו עמד על  1,000$: המשמעות היא שקירש צריך לממן את הבדיקות מכיסו. גם לא היה הכרח לבצע בדיקה על פי תוכנת מולד פלאו אקספרס, הגם שקירש טען שביצע כזו (עמ' 177 שו' 23; 25). אנדרמן פירט את הסתייגויותיו מתוכנה "חינמית" זו (עמ' 164 שו' 23-26), ומה הסכנות בהסתמכות עליה. לפיכך, לא מצאתי רשלנות בעבודתו של קירש בכך שלא ביצע בדיקת מולד-פלאו מקדימה.

 

האם היו ליקויים בתכנון התבנית?

 

63.       בנקודה זו נשמעו שלושה מומחים, ובסיום עדותם עדותו של אביב נשמעת יותר ממציאותית: "כשבונים תבנית יש שרטוט ספציפי לאותה תבנית. אפשר לבנות תבניות באין סוף דרכים, וניתן לשאול את זה כל מומחה. ביום שהמומחה שלהם ביקר אצלנו אמרתי: אם אני אוריד עכשיו מהמכונה תבנית שעובדת טוב והלקוח מאשר אותה ואגיד שיש שם בעיה – האם נכון שתמצא לי בה כמה פגמים? הוא אמר לי: נכון. אני מתכוון למר שקד" (עמ' 128 שו' 16-20).

 

64.       בתיק שבפניי עלו השערות ותיזות שונות לסיבות בגינן התבנית לכאורה "אינה עובדת": עניין ה"דיזה החמה", לגביה אמר אנדרמן: "ש.בתבניות שלנו, יש או אין דיזה חמה? ת.בוא נחלק את התשובה לשני חלקים:א. אני לא יודע. ב. זה לא חשוב" (עמ' 156 שו' 21-24); עניין מספר הכניסות של הזרקת החומר; עניין כיוון הזרימה; עניין הרדיוסים; זוויות השחרור. כאמור, המומחים לא היו תמימי דעים בנוגע לכשלים הנטענים, וכל אחד מהם הציע מספר פתרונות. דבר זה רק ממחיש שוב את העדרה של היד המכוונת והמחליטה בפרויקט זה, וניתן להבין גם את סילמן, שחש "מבולבל" מכל המידע שהוא מקבל, ולמעשה אינו יכול להתמודד איתו.

 

65.       בכל מקרה, הראיה הנחרצת בעניין זה היא הבדיקה שערך אנדרמן, אותה בדיקת מולד פלאו אשר הוכיחה כי אין כשל בתכנון התבניות וכי החומר האקרילי שצוין על ידי אנדרמן היה זורם לכל מקום בתבנית. זה המקום לציין כי את המשקל שיש לייחס לחוות דעתו של רגב בנוגע לטיב עבודתו של קירש יש ליתן בהתאם לעובדות שהתבררו במהלך ההוכחות: ראשית, שההיכרות בין רגב לסילמן הייתה מוקדמת וסילמן הציע לרגב להיות שותף במיזם, דבר זה לא נזכר בחוות הדעת; כי נפלו סתירות בין עדויות רגב וסילמן בשאלה האם דיברו בינהם עובר לפגישה במפעל ר-צ פלסט; כי רגב הודה שעובר להכנת חוות דעתו לא בדק כלל את התוכניות של קירש אלא את השרטוטים של המוצר שהוכנו על ידי ספרד (עמ' 39 שו' 6; שו' 11-12); וכי עוד בשנת 2004 קיבל לידיו רגב את תוכניות קירש, אולם לא מצא לנכון להעיר דבר לגבי טיבן (ראה עדותו המהוססת בעמ' 33 שו' 15-25, עמ' 34 שו' 1-24, וכן נספחים כ"ו וכ"ז לתצהיר סילמן). לפיכך, אם היה עליי להכריע בין חוות הדעת של אנדרמן מחד לחוות הדעת של רגב מאידך, אין ספק כי חוות דעתו של אנדרמן עדיפה, וראה גם פרטי ניסיונם והשכלתם של שני עדים אלו.

 

משמעות קביעותיי עד כה

 

66.       שוכנעתי כאמור כי התבניות "עובדות", ותבניות אלו אינן הסיבה לכשל הפרוייקט. מניתי והרחבתי מהן הסיבות שבעטיין הפרויקט לא יצא אל הפועל. קבעתי שלא הוכח שתכנון קירש היה לקוי ו/או שביצוע התבניות על ידי ר-צ פלסט היה כושל ו/או רשלני. קבעתי כי אף לא אחד מהגורמים הנתבעים בתביעת ים הוא שהיה אחראי למוצר. לאור קביעותיי הנ"ל, ברי כי דין תביעת ים להידחות.

 

67.       למעלה מן הצורך אציין כי גם אם הייתי מוצאת כשל כלשהו בהתנהלות מי מהנתבעים בתביעה זו, אזי לא הוכח הקשר הסיבתי בין המחדל לנזקים הנטענים: כזכור, ים בקשה לתבוע הן פיצויי הסתמכות (ההוצאות אשר הוצאו עד למועד ההתקשרות עם הנתבעים) והן פיצויי קיום. אלה אינן יכולים לדור בכפיפה אחת. בכל הקשור לפיצויי קיום – נראה כי אין כל בסיס לתחשיביה המנופחים והמוגזמים של ים, שאינם נסמכים על חוות דעת כלשהי, והתכנית העסקית שהוצגה אפילו אינה חתומה.

תביעת ר-צ פלסט

 

68.       משקבעתי שהתבניות "עובדות", יש לשלם תמורן. לכן, על ים לשלם לר-צ פלסט את יתרת התמורה החוזית בגין התבניות, בסך 59,670 ש"ח (כולל מע"מ), ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/11/2004 ועד התשלום המלא בפועל.

 

69.       במסגרת תביעתה, דרשה ר-צ פלסט את עלות השינויים שביצעה בתבניות, המסתכמים בסך של 7,000 $, ואשר גם כנגד סכום זה ניתן שיק על סך 29,835 ש"ח. בעניין שינויים סבורני שהראיות אשר הונחו בפניי לא היו חד משמעיות. אמנם, אין מחלוקת כי בוצעו שינויים בתבנית, אולם שינויים אלו נעשו בעל-פה ולא בכתב (אביב בעמ' 128 שו' 9); לא ברור מהי מידת מעורבתו של אחד מהגורמים בשינויים; לא ברור מה חלקו של היצרן הסיני בשינויים, והאם אכן השתמש היצרן הסיני בחומרים הראויים והנכונים (אביב בעמ' 142 שו' 4-5); לא ברור מדוע בכל זאת ר-צ פלסט החלה בייצור התבניות כאשר גם לשיטתה אמר לה היצרן הסיני שהתבניות לא יעבדו (אביב בעמ' 127 שו' 13-18). בנסיבות אלו, ומאחר ור-צ פלסט אחראית לייצור התבניות ועליה לייצר תבניות "עובדות", על ביצוע ההתאמות הכרוכות בכך, לא מצאתי מקום לחייב את ים בתשלום עבור השינויים, גם אם מסרה ים שיק עבור מרכיב זה.

 

70.       יש מקום לחייב את ים עבור הזמנת העבודה הנוספת בסך 840$: יש על כך הזמנה חתומה, התבניות יוצרו בהתאם להזמנה וחלקן נלקחו על ידי סילמן, ראה תעודות המשלוח החתומות. לכן, יש לחייב את ים בסך של 4,423 ש"ח כולל מע"מ, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/11/2004, הוא יום המשלוח ( נספח ח'2 לתצהיר אביב).

 

71.       לא מצאתי מקום לחייב את ים בעלויות החומר ושעות ההזרקה (פורט שוב בסעיף 8.1 ד' וה' לסיכומי ר-צ פלסט). סבורני כי עלויות אלו כלולות במחיר ייצור התבניות, והן חלק מהעלויות הכרוכות בהתאמת התבנית למוזמן, מה עוד שבמקרה זה סוכם מראש כי התבניות יתאימו למספר חומרים, ולפיכך היה ידוע שיתבצעו הזרקות ניסיון (אביב בעמ' 140 שו' 24).

 

72.       לא מצאתי מקום לחייב את ים בהפסד רווחים נטען – די בהודאתו של אביב בחקירה כי לא הייתה כל התחייבות מצד ים לרכוש מוצרים מר-צ פלסט (עמ' 142 שו' 23-24, 26), והסבריו מדוע בכל זאת החליט לכלול מרכיב זה בתביעה (עמ' 134 שו' 1-3), כדי להביא לדחיית רכיב זה בתביעה.

            מכאן, שהתביעה של ר-צ פלסט להתקבל בחלקה, בסכום של 64,093 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/11/2004 ועד התשלום המלא בפועל.

 

שאלת היריבות

 

73.       ר-צ פלסט הגישה תביעתה הן כנגד ים והן כנגד סילמן ומורדקוביץ באופן אישי, אם משום אחריותם כמנהלים, אם מכוח עילות הרמת מסך שבדיני החברות. ר-צ פלסט טענה כי למעשה ים הנה חברה שהוקמה אך ורק לצורך המיזם; הכסף לחשבונה הוזרם כולו ממרדוקביץ; לים לא היו כל תקבולים ממקורות אחרים; במועד מסירת השיקים ידעו הנתבעים כי לשיקים הללו אין כיסוי, ועוד כהנא וכהנא טענות המובילות לחיוב אישי של סילמן ומורדקוביץ.

 

74.       מהראיות השתכנעתי שאכן ים הוקמה לצורך הפרויקט בלבד: מורדקוביץ לא הכחישה כי היא זו אשר אמורה הייתה להזרים את הכסף לחשבון ים, על מנת לדאוג שלשיקים אלו יהיה כיסוי (עמ' 7 שו' 8, עמ' 13 שו' 5). מהניירת שהוצגה בפניי עולה כי ההתחייבות לשמירת סודיות ניתנה לסילמן באופן אישי; הצעת המחיר ממוענת לסילמן; תעודות המשלוח ממוענות לסילמן; חלק מהשיקים ניתנו על ידי מורדקוביץ באופן אישי; סילמן ומורדקוביץ הם שנתנו את הוראת הביטול לשיקים (עמ' 12 שו' 19).

75.       במצב דברים זה, ברור כי מאחורי ים לא עומד דבר, ולים עצמה, ללא התחייבות מורדקוביץ להזרמת כספים, אין כל נכסים (עמ' 10 שו' 14; עמ' 13 שו' 5). במצב דברים זה מדובר במימון דק מובהק. בנוסף, התנהגות המנהלים ובעלי המניות מלמדים כי הם התכוונו לפרוע באופן אישי את השיקים שניתנו לר-צ פלסט, באמצעות הזרמת הכספים לחשבון, וזה גם המצג שיצרו הם לר-צ פלסט (מורדקוביץ בעמ' 13 שו' 5). מטעמים אלו סבורני כי יש מקום לחייב הן את סילמן והן את מורדקוביץ באופן אישי בסכום שנקבע בסעיף 72 לעיל.

 

שאלת ההוצאות

 

76.       בתיק זה התקיים הליך גישור שלא צלח; בפתח ישיבת ההוכחות הודיע מותב זה כי לא יהיה די ביומיים ישיבות הוכחות, ושמיעת התיק תהא כרוכה בתשלום הוצאות הולמות. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה, ואכן התקיימו ארבע ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו שלושה עדים מומחים ועדים נוספים. הפרוטוקול השתרע על פני 182 עמודים, ופסק דין זה מקפל בחובו כ – 30 עמודים. לכל הדברים הללו יש עלויות. למרות האמור לעיל, ולאור תחושותיי כפי שפורטו בסעיף 58 לעיל, בחרתי שלא לפסוק הוצאות לדוגמא בתיק זה, למרות בקשותיהם של ב"כ ר-צ פלסט ורו-דניה.

 

סוף דבר

 

77.       תביעת ים נדחית במלואה; תביעת ר-צ פלסט מתקבלת בחלקה; הודעת צד ג' כנגד רו-דניה וקירש נדחית במלואה. ים, סילמן ומורדקוביץ ישלמו לר-צ פלסט, ביחד ולחוד, סך של 64,093 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/11/2004 ועד התשלום המלא בפועל.

            בנוסף ישלמו ים, סילמן ומורדקוביץ לר-צ פלסט, ביחד ולחוד, הוצאות משפט הכוללות חלק יחסי באגרה ששולמה, בסך 2,500 ש"ח; שכר עדי ומומחי ר-צ פלסט בסכום של 2,500 ש"ח; ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

            בגין דחיית התביעה כנגד רו-דניה קירש ודחיית הודעת צד ג' כנגד רו-דניה וקירש, ישלמו ים, סילמן ומורדקוביץ לרו דניה וקירש, ביחד ולחוד, הוצאות משפט הכוללות את שכר עדי ומומחי רו-דניה וקירש בסכום של 2,500 ש"ח; ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

            הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כל סכומי ההוצאות ישאו הפרשי הצמדה וריבית מתום המועד שנקבע לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

            לנוכח העובדה כי ים הפקידה בתיק זה ערובה להבטחת הוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח לבקשת ר-צ פלסט (ראה החלטה מיום 28/2/2006), מורה אני על העברת ערובה זו לידי ר-צ פלסט. סכום הערובה יופחת מסכום החיוב בפסק הדין.

 

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדיים בדואר.

 

ניתן היום, כ"ג בטבת, תשס"ט (19 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.

                                                                                   

חנה פלינר, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B4DD418280A11D714225754400560918/$FILE/DAC9EE118B54A9144225753B00309DE1.html
תאריך: 
20/01/09
Case ID: 
27255_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : חנה פלינר
חנה פלינר
עורכי דין : בן דת זילכה רומי
בן דת
זילכה
רומי
Powered by Drupal, an open source content management system