בתי הדין לעבודה

פסק דין

 1.        בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים ניידות - מיום 4.8.09, אשר קבעה כי סוג הליקוי ממנו סובל המערער לא נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת הניידות.

2.         משהערעור הוגש בתאריך  3.1.10, כאשר אין חולק כי ההודעה על החלטת הועדה נשלחה   למערער כבר ביום 16.8.09, טען המשיב להתיישנות עילת התביעה.

3.         המערער טען שבועדה בדרג הראשון נאמר לו שהוא יכול לערער תוך 60 יום ומשכך הוא הסיק שגם ערעור על החלטת הועדה לעררים  ניתן להגיש בתוך אותה תקופה. המערער טען כי הוא לא קרא את ההחלטה בה נרשם כי ניתן לערער בתוך 30 ימים, והוסיף שהוא עבר ניתוח בנובמבר או בדצמבר.

4.         תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977, קובעת כי "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך שלושים יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער";  

         הלכה חוזרת ונשנית היא, כי לבית הדין אין סמכות להאריך המועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעור. תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בדבר הארכת מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, אינה חלה כשמדובר במועד לעשיית פעולה, כדי להביא את העניין לבית הדין, להבדיל מעשיית פעולה בהליך המשפטי עצמו (ראו עב"ל 293/03 רחאל סלים – המוסד לביטוח לאומי (מיום 5/5/2005); דב"ע נו/156-0 יעקב זילברמן –המוסד לביטוח לאומי, סעיף 7 לפסק הדין מיום 19.3.97). משכך, בחלוף תקופת ההתיישנות שנקבעה בחיקוק להגשת תובענה - קצרה ידו של בית הדין מלהושיע (דב"ע נו/172-04 כוכבה ליקרי – המוסד לביטוח לאומי, סעיף 4 לפסק הדין מיום  8.11.94; עב"ל 31/98 אליהו סולן – המוסד לביטוח לאומי,  פד"ע לד 481).ב

בחלוף המועד הקבוע להגשת ערעור, כאמור בתקנה 2 שלעיל ונוכח הפסיקה שלעיל - דין הערעור להידחות מחמת התיישנות.

5.         סוף דבר – הערעור נדחה.

6.         אין צו להוצאות.

7.         הצדדים זכאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא ביה"ד הארצי לעבודה או לסגניתו או שופט של ביה"ד הארצי שנתמנה לכך ע"י הנשיא בתוך 30 יום מהיום בו יומצא פסה"ד לצדדים.

ניתנה היום ח' באייר, תש"ע (22 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.

ההחלטה תשלח לצדדים בדואר.

קלדנית: רינת אברג'ל