עבדלה חגזי נ' בריק


 

   

בתי המשפט

עב 001307/09

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

03/03/2010

 

שופט: גולדברג דניאל

נ.צ. (ע) שולמית שמש

נ.צ. (מ) תמיר ברשד

בפני:

 

 







עבדאללה חגאזי ואחרים

בעניין:

תובעים

בסאם כרכבי, סופי טיקוצקי וערן גולן

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1. בריק (י.פ.) ניהול וייזום פרוייקטים בע"מ

2. רשות העתיקות

נתבעות

1. ערן לאופמן

2. אורנה לין, גלי זינגר ורדואן בדחי

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

1.                   התובעים הם עובדים יומיים שהועסקו באמצעות הנתבעת 1 (להלן: "בריק") בחפירות הצלה ארכיאולוגיות המבוצעות על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רשות העתיקות"). תקופות העסקתם של התובעים בחפירות כאמור הן שונות, אך כולם החלו את העסקתם לפני 1.1.08 והמשיכו להיות מועסקים כך לאחר 30.9.08.

2.                    עניינה של תביעה זו הוא בטענת התובעים כי החל מיום 1.10.09 הם הפכו לעובדי רשות העתיקות מכוח הוראת סעיף 12א לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), הואיל והם הועסקו אצל רשות העתיקות באמצעות בריק למשך תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים, החל מיום 1.1.08.

3.                   בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לסעדים זמניים (בש"א 1057/09). בבקשה ובתביעה נטען כי התובעים כולם (למעט התובעים 4 ו-8) פוטרו באופן קבוצתי בעל פה על ידי נציג של בריק ביום 8.1.09 בנימוק שהוחלט על פיטוריהם של כל פועלי החפירות שהועסקו ברציפות מעל תשעה חודשים (לגבי התובעים 4 ו-8 נטען כי פוטרו באותו אופן בחודש 12/08). התובעים טענו בבש"א 1057/09, והם טוענים בתביעתם, בין היתר, כי מאחר שבעת פיטוריהם הם הפכו לעובדי רשות העתיקות מכוח סעיף 12א לחוק, פיטוריהם על ידי נציג בריק בטלים בהיות בריק חסרת סמכות לפטרם.

4.                   הצדדים הגיעו להסדר בבש"א 1057/09 שאיפשר המשך העסקתם של התובעים בתקופת ההתדיינות בהליך העיקרי, מבלי שצד כלשהו מוותר על טענותיו (פרוטוקול הדיון בבש"א 1057/09 מיום 8.2.09). בעקבות ההסדר, נקבע התיק להוכחות.  ישיבות הוכחות התקיימו ביום 22.3.09 ו-26.4.09. סיכומי התובעים הוגשו ביום 15.6.09. סיכומי בריק הוגשו ביום 20.8.09. סיכומי רשות העתיקות הוגשו ביום 10.9.09 וצורפה להם בקשה להגשת ראיות נוספות שהתקבלה בהעדר התנגדות הצדדים שכנגד. התובעים הגישו סיכומי תשובה ביום 28.12.09.

5.                   הסעדים המבוקשים על ידי התובעים הם:

                        א.           סעד הצהרתי לפיו החל מחודש 10/08 מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין התובעים לבין רשות העתיקות.

                        ב.            סעד הצהרתי לפיו פיטורי התובעים אינם כדין והם בטלים.

                         ג.            צו המחייב את רשות העתיקות להמשיך בהעסקת התובעים כפועלי חפירות.

                        ד.            סעד הצהרתי לפיו מעמדם של התובעים כעובדי רשות העתיקות יהיה כמעמד יתר עובדיה המועסקים במשרה זהה או דומה.

                        ה.           צו האוסר על רשות העתיקות להפחית את היקף העסקתם של התובעים, ולחילופין, האוסר על הפחתת היקף עבודתם בשנת עבודתם האחרונה.

                         ו.            צו האוסר על הרעת תנאי עבודתם של התובעים.

                        ז.            לחילופין – לפסוק לתובעים פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב, בסך 25,000 ¤ לכל תובע.

הצדדים

6.                   רשות העתיקות היא תאגיד לפי חוק רשות העתיקות, התשמ"ט-1989. היא מוסמכת, לפי סעיף 29 לחוק העתיקות, תשל"ח-1978, לאשר עבודות פיתוח במקום שהוכרז כ"אתר עתיקות" על פי חוק העתיקות. ביצוע עבודות כאמור ללא היתר של מנהל רשות העתיקות מהווה עבירה לפי סעיף 37 לחוק העתיקות.

7.                   כתוצאה מכך, וכפי שתואר בתצהירו של סמנכ"ל רשות העתיקות מר בנימין הרפז מיום 4.2.09 (שהוגש במסגרת בש"א 1057/09), רשות העתיקות מבצעת, בין היתר, חפירות ארכיאולוגיות בתחום אתרי עתיקות מוכרזים, בהם עתידות להתבצע עבודות פיתוח שונות ושלאחר בדיקה מקדימה מתגלות בהם עתיקות המחייבות ביצוע חפירות הצלה ארכיאולוגיות לפני שהכלים המכניים של הקבלן המבצע יגרמו לפגיעה ולנזק בלתי הפיך בהם. לאחר שנחה דעתה של רשות העתיקות שהמשך עבודות הפיתוח לא יפגע בעתיקות, ניתן היתר להמשך עבודות הפיתוח.

8.                   בריק היא חברה שבכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו היתה בעלת רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם לפי סעיף 2 לחוק.

9.                   בריק זכתה במכרזים שערכה רשות העתיקות למתן שירותי כוח אדם וכתוצאה מכך נחתמו בינה לבין רשות העתיקות הסכמים להספקת שירותי כוח עבודה זמני בשנת 2005 ובשנת 2008 (ההסכמים צורפו כנספח א' לתצהיר עדותו הראשית של מר הרפז). ההסכמים מגדירים את השירות הניתן לרשות העתיקות על ידי בריק כאספקת "כח עבודה זמני על פי הנדרש מעת לעת" (ההסכם מ-2005) או כ"אספקת שירותי כוח עבודה זמני לעבודות זמניות ומזדמנות על פי הנדרש מעת לעת" (ההסכם מ-2008).

10.               התובעים הועסקו על ידי בריק אצל רשות העתיקות כפועלי חפירות יומיים. כל התובעים החלו את העסקתם על ידי בריק לפני 1.1.08 והעסקתם נמשכה לאחר 30.9.08. חלק מן התובעים, שהועסקו בחפירות אצל רשות העתיקות לפני חודש 1/06, הועסקו באופן פורמלי על ידי חברה ששמה "בריק כוח אדם בע"מ". הם טוענים כי לא יודעו כי הועברו להעסקה אצל הנתבעת מחברת בריק כוח אדם בע"מ, וטענתם מקובלת עלינו.

העובדות שביסוד העסקת התובעים אצל רשות העתיקות באמצעות  בריק

מהותן של חפירות ההצלה

11.               כדי לעמוד על מלוא העובדות הצריכות לעניין, יש צורך לפרט את העובדות הנוגעות לאופי העבודה של התובעים אצל רשות העתיקות והעסקתם בה באמצעות בריק.

12.               חלק מן התובעים הופנו לבריק על ידי שירות התעסוקה, בו נדרשו להתייצב במסגרת טיפולו של המוסד לביטוח לאומי בתביעותיהם לגמלת הבטחת הכנסה. חלק אחר של התובעים הגיע לעבודה בבריק שלא באמצעות הפנייה של שירות התעסוקה. לגבי התובעים  שהופנו על ידי שירות התעסוקה (או חלקם), המוסד לביטוח לאומי מפחית מגמלאות הבטחת הכנסה של התובעים את סכומי הכנסתם מעבודתם בבריק (ראו סעיף 14 לתצהירו המשלים של מנהל תפעול בבריק, מר אלי מזרחי, עדות מר מזרחי בעמ' 39 לפרוטוקול, שורות 11-14, עדות התובע 1, עמ' 7, שורות 6-7).

13.               צורת העסקת התובעים נגזרת מהצרכים של רשות העתיקות. על רשות העתיקות לטפל בדחיפות בבקשות של קבלנים להיתרים לפי סעיף 29 לחוק העתיקות, ולשם כך עליה לבצע חפירות הצלה, בכל רחבי הארץ, בדרך כלל בהתראה של 3-7 ימים ובמקרים דחופים במיוחד – בהתראה של עד 48 שעות. חפירות אלה הן פרוייקטים זמניים במהותם. מקומן וזמנן נקבעים על ידי ההזמנות של יזמים העוסקים בפעילות פיתוח. מטרות החפירות הן להציל עתיקות ולהכשיר את השטח לפיתוח. ישנן חפירות הנמשכות מספר ימים. אחרות נמשכות שבועות בודדים, הכל בהתאם להיקף הפרוייקט ועבודות הפיתוח (סעיף 23 לתצהיר מר הרפז בבש"א 1057/09, סעיף 22.7 לתצהיר עדותו הראשית של מר הרפז).

14.               מכאן נובע כי הצורך של רשות העתיקות בפועלי חפירות משתנה תדיר. ייתכן שבתקופה מסויימת יהיו מספר חפירות הצלה הנערכות בו זמנית ולאחר מכן יהיה היקף החפירות מצומצם יותר או שלא תהיינה חפירות כלל (סעיף 26 לתצהיר מר הרפז בבש"א 1057/09).

15.               עובדים שהועסקו בחפירה שהסתיימה אינם ממשיכים לעבוד אלא לאחר שנקראו להשתתף בחפירה חדשה. כך, יכול לחלוף פרק זמן בין סיום חפירה בה הועסק עובד ספציפי לבין תחילתה של חפירה אחרת לה הוא ייקרא. מאחר שהצורך בחפירות הצלה מתעורר כתוצאה מדרישת "השטח", ייתכן שלאחר פתיחת חפירה, ובטרם סיומה, תיפתחנה חפירות נוספות. בשל כך, ייתכן כי בתוך תקופה בה מתבצעת חפירה לה נקרא עובד מסויים, החלו חפירות נוספות, ובתום החפירה ימתין אותו עובד לקריאה לחפירה חדשה שיהיה צורך בעבודתו בה, הגם שבתום החפירה בה הועסק ממשיכה הרשות לבצע, באמצעות עובדים אחרים של בריק, חפירות אחרות (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית של מר הרפז).

16.               במהלכה של חפירה נתונה, יכולים להיווצר שינויים בצרכים של רשות העתיקות. כך, מספר העובדים הנדרש יכול לעלות או לרדת ביחס למה שנצפה לפני תחילת החפירה. חפירות נקבעות ונדחות. ימי עבודה במסגרת חפירה יכולים להתבטל, בין היתר בשל מזג האויר. הרשות נמצאת עם בריק בקשר יומיומי כדי להודיע על השינויים הללו (נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של מר הרפז, סעיפים 3-5 לתצהירו של מר אלי מזרחי בבש"א 1057/09).

17.               בהזמנות לעובדים ששולחת רשות העתיקות לבריק היא מפרטת לגבי כל חפירה את כמות העובדים הנדרשת לה, תוך פירוט מספר הימים הצפויים ומספר העובדים הדרושים בכל חפירה. הרשות אינה מזמינה עובדים ספציפיים, אלא היא נוקבת במספר של עובדים הנדרשים לה בכל חפירה (ומודיעה על שינויים במקרה הצורך), ואין לה כל עניין בזהות העובדים שיסופקו. מדובר בעבודה שאיננה דורשת הכשרה או מיומנות מיוחדת ומועסקים בה אנשים צעירים ומבוגרים, בריאים ופחות בריאים כאחד (תצהיר עדות ראשית של מר הרפז, סעיף 22.6, עדותו בעמ' 21, שורות 19-22,  תצהיר מר אלי מזרחי).

הקשר בין התובעים לבריק

18.               בריק קלטה את התובעים לעבודתם. לעניין זה העיד מר מזרחי כי נציגי בריק עורכים ראיונות עבודה ומחליטים אלו מבין המרואיינים על ידם יתקבלו לעבודה (עמ' 34, שורות 19-20). חלק מן התובעים נקלטו בעקבות הפנייה של שירות התעסוקה, אצלו נדרשו להתייצב במסגרת תביעותיהם לגמלת הבטחת הכנסה (עדות התובע מס. 1, פרוטוקול 22.3.09, עמ' 7, שורות 4-7).

19.               בהתאם לצרכיה של רשות העתיקות, כפי שהם מדווחים באופן יומי לבריק, קוראת בריק לעובדיה לעבודה בחפירות. נציגי בריק נמצאים בקשר עם התובעים וכאשר נוצר צורך בגיוס עובדים לחפירה, פונים נציגי בריק לעובדים ומציעים להם להגיע לעבודה בחפירה מסויימת (תצהיר מר מזרחי בבש"א 1057/09, סעיף 7). מהראיות שבפנינו עולה כי הגיוס לחפירה מתבצע בבוקר יום העבודה בנקודת איסוף קבועה ברחוב רשידייה הסמוך לשער הפרחים בעיר העתיקה או בשיחות טלפוניות שמתקיימות בין נציגי בריק לעובדים (עדות תובע מס. 1, עמ' 12-13, עדות התובע 20, עמ' 17, שורות שורות 19-21).

20.               לתובעים נמסר "כרטיס עובד" חודשי. מטרת הכרטיס היא לאפשר לעובדים מעקב אחר ימי עבודתם ושכרם. על גבי הכרטיס מצויין שמה של "בריק" ו"מספר העובד", פרטיו (שם ות.ז.) וכן טבלה של ימי החודש בה ניתן לרשום לגבי כל יום שעת כניסה ושעת יציאה עם מקום לחתימת האחראי מטעם בריק, וכן טבלה נוספת בה ניתן לסכם שעות רגילות ושעות נוספות. על גבי הכרטיסים מצויין מספר הטלפון במשרדיה של בריק וכן מספרי טלפון סלולרי של מר מזרחי ושל נציג נוסף של החברה (ראו הכרטיסים המצורפים לתצהירי התובעים). לעניין זה בריק ממנה מבין עובדיה "ראשי קבוצה" או "אחראים" שתפקידם לאשר בחתימתם את שעת הכניסה והיציאה של העובדים מאתרי החפירות על גבי הכרטיסים (תצהיר ג'מאל אבו-חדיר בבש"א 1057/09, סעיף 3). ה"אחראים" היו גם אנשי קשר בין בריק לבין התובעים. תפקידם כלל קבלת הודעות בדבר מחלה ובעיקר הודעה לעובדים על קיומן או אי קיומן של חפירות ובהתאם לכך על קיומו או העדרו של צורך בעובדים  (עדות התובע 13, עמ' 19, שורה 21 עד עמ' 20, שורה 2).

21.               עובד המבקש לעבוד ביום נתון מתייצב בנקודת האיסוף בשער הפרחים בבוקר יום העבודה. בריק מסיעה את העובדים מנקודת האיסוף בשער הפרחים לאתרי החפירות ומחזירה אותם בתום יום העבודה לנקודת האיסוף (עדות מר מזרחי, עמ' 37, שורות 16-19). מדובר, אם כן, בהעסקה "at will" (לפי רצון הצדדים), דהיינו, שעל מנת שעובד מסויים יעבוד ביום מסויים, נדרשת הסכמתו לכך, ואין בהעדר נכונות של עובד לעבוד ביום מסויים, אף אם הוצעה לו עבודה, כדי להוות הפרה של חוזה העבודה בין הצדדים.

22.               מעדותו של מר שלמה אשכנזי, מנהל אגף מינהל ובטחון ברשות העתיקות, עולה כי רשות העתיקות מקבלת, בממוצע, בכל הארץ, עבודה של בין 200-300 עובדי בריק ביום (פרוטוקול 26.4.09, עמ' 9, שורות 16-19). בהתאם לכך, רשות העתיקות מקבלת, בכל הארץ, אלפים רבים של "ימי עבודה" בשנה המסופקים לה באמצעות אלפי עובדים (עדות מר הרפז, עמ' 20, שורה 20).

23.               בריק משלמת לתובעים את שכרם ותנאיהם הסוציאליים של העובדים וקובעת את חופשותיהם ובמקרה הצורך מוסמכת לפטר אותם (תצהיר מר מזרחי בבש"א 1057/09, סעיף 6, וראו עדות התובע בעניין בקשת חופשה בעמ' 8, שורה 17-18, וכן לעניין פיטוריו בעמ' 13, שורות 7-10).

24.               משכרם של התובעים נוכו סכומים בגין "ארגון" ו"ועד". התובעים אינם חברים בארגון עובדים ואין ועד עובדים בבריק (ראו תצהירי התובעים). בעדותו הסביר מר מזרחי כי בכספי ניכויים אלה מממנת בריק לתובעים רכישת קרם להגנה מפני קרינת השמש וכובעים (עדותו בעמ' 28, שורה 25).

העבודה באתרי העתיקות

25.               ההוראות היכן וכיצד לחפור ניתנו לתובעים על ידי ארכיאולוגים, עובדי רשות העתיקות, אשר גם פיקחו על עבודת התובעים (תצהירי התובעים, עדות התובע 1, עמ' 7, שורות 16-27).

26.               כלי העבודה עמם עבדו התובעים סופקו להם על ידי רשות העתיקות.

27.               לבריק לא היתה מעורבות כלשהי בעבודת התובעים בפועל באתרי החפירות.

תקופות עבודתם של התובעים והיקף עבודתם

28.               מועדי תחילת עבודתם של התובעים הינם כמפורט להלן:

מועד תחילת עבודה

תובע

6/07

1

9/03

2

6/04

3

10/04

4

5/05

5

5/05

6

5/05

7

7/05

8

1/06

9

2/06

10

4/06

11

7/06

12

7/06

13

9/06

14

9/06

15

10/06

16

11/06

17

1/07

18

1/07

19

6/07

20

1/08

21

 

29.               בריק צירפה כנספח ב' לתגובתה לבש"א 1057/09 "דוחו"ת עובד" של התובעים, בהם מפורטים לגבי כל תובע ימי העבודה בהם הוא עבד בכל חודש, לפי האתר בו בוצעה העבודה. מדוחו"ת אלה עולה כי תקופת עבודתם וימי והיקף עבודתם של התובעים, בחודשים ינואר – דצמבר 2008, היא כמפורט להלן:

מספר ימי עבודה לפי חודשים בשנת 2008

 

12/08

11/08

10/08

9/08

8/08

7/08

6/08

5/08

4/08

3/08

2/08

1/08

תובע

14

18

0

12

14

19

12

10

8

13

8

9

1

14

18

0

18

18

22

17

16

16

22

3

17

2

12

18

0

18

13

13

18

15

16

21

9

18

3

12

18

0

14

10

15

19

13

15

21

16

15

4

13

18

0

19

20

23

19

20

17

22

13

16

5

12

18

0

14

19

23

17

20

17

22

12

16

6

16

18

0

12

14

19

18

18

3

16

6

17

7

13

16

0

16

15

22

17

12

12

22

10

4

8

13

18

0

19

21

23

20

20

19

22

19

21

9

11

17

0

18

20

22

20

18

13

19

3

18

10

4

10

0

16

18

22

20

16

15

21

9

17

11

12

18

0

19

13

23

20

20

17

19

12

16

12

13

17

0

13

15

22

18

18

13

13

0

5

13

11

15

0

10

10

2

2

2

2

12

6

5

14

11

17

0

19

18

22

17

16

8

13

12

17

15

16

16

0

10

20

22

18

19

16

20

9

12

16

13

18

0

12

10

22

18

18

18

22

19

20

17

13

18

0

20

19

22

19

19

15

18

9

14

18

18

18

0

13

20

23

18

18

16

20

17

14

19

12

18

0

19

18

20

17

20

16

21

13

16

20

11

17

0

15

14

16

15

17

11

18

13

7

21

 

30.               עבור רוב מוחלט של התובעים, עבודתם ברשות העתיקות באמצעות בריק היתה עבודתם היחידה. עם זאת, לא היתה מניעה לכך שמי מהתובעים יבצע עבודה עבור מעביד אחר בתקופות בהן בריק לא סיפקה לו עבודה, כפי שעולה, למשל, מעניינו של התובע 13 (ראו תצהירו ועדותו בעמ' 20).

31.               מפירוט תקופות והיקף עבודתם של התובעים עולה כי כולם הועסקו לפני חודש 1/08, כי כולם הועסקו בחודשים ינואר עד ספטמבר 2008, כי אף לא אחד מהם הועסק בחודש 10/08 וכי כולם הועסקו בחודשים נובמבר 2008 עד ינואר 2009.

32.               הסיבות לאי העסקת התובעים בחודש 10/08 לא התבררו בפנינו. חלק מהתובעים צירפו לתצהיריהם מכתבים של בריק שנשלחו, במועדים שונים, למוסד לביטוח לאומי בהם הודיעה בריק למוסד לביטוח לאומי כי על פי מכתב שהתקבל בבריק מרשות העתיקות, יופסקו כל עבודות החפירה מתאריך 25/9/08 עד להודעה חדשה (ראו למשל המכתב מיום 25.9.08 שצורף לתצהיר התובע 1, אך ראו גם המכתב מיום 26.8.08 שצורף לתצהיר התובע 7). לא הוגש לבית הדין כל מכתב של רשות העתיקות לבריק על פיו נשלחו הודעות אלה למוסד לביטוח לאומי, ובחקירת עדי הנתבעות לא הוברר עניין זה.

33.               בישיבת ההוכחות מיום 26.4.09 ניתנה החלטה לפיה על רשות העתיקות להודיע לבית הדין אם קיימת החלטה של מועצת רשות העתיקות או החלטת הנהלה אחרת בשאלת מדיניות רשות העתיקות בכל הנוגע להעסקת עובדי בריק מעבר לתשעת החודשים הראשונים של שנת 2008. ביום 12.5.09 הגישה רשות העתיקות הודעה בה נאמר כי "לא קיימת החלטה של מועצת רשות העתיקות או החלטת הנהלה אחרת בשאלת מדיניות רשות העתיקות בכל הנוגע להעסקת עובדי הנתבעת 1 מעבר לתשעת החודשים הראשונים של שנת 2008".

34.               מכל מקום, התובעים שבו להיות מועסקים אצל רשות העתיקות, באמצעות בריק, החל מחודש 11/08.

פיטורי התובעים

35.               קיימת מחלוקת עובדתית בין התובעים לבריק באשר לאירוע מיום 8.1.09. לטענת התובעים (למעט התובעים 4 ו-8), הם עבדו באותו יום באתר בראס אל עמוד ונקראו לאסיפת עובדים בסוף יום העבודה. באסיפה הודיע להם מר ג'מאל אבו ח'דיר, שמונה כ"אחראי" על ידי בריק, כי "אין עבודה" לכל העובדים המועסקים יותר מתשעה חודשים ומי שעבד פחות מתשעה חודשים ימשיך לעבוד. לטענתם, מאותו יום הופסקה עבודתם ובריק לא הסכימה להחזיר אותם לעבודה. חלק מן התובעים טענו כי פגשו לאחר מכן את גיא כהן, שהינו מנהל שטח בבריק, במשרדי שירות התעסוקה, וביקשו ממנו להחזירם לעבודה ובתגובה שאל אותם גיא אם הם עבדו יותר מתשעה חודשים אם לאו, וכאשר ענו שהם עובדים יותר מתשעה חודשים גיא הודיע להם שאין עבודה עבורם (ראו למשל תצהירי התובע 10, 17 בבש"א 1057/09 ותצהיר עדות ראשית של התובע 18).  התובע 7 העיד בתצהירו כי התקשר לגיא וביקש כי יוחזר אך גיא סירב לכך. התובע 8 העיד בתצהירו כי הגיע ביום 9.1.09 למקום האיסוף ומר אבו ח'דיר הודיע לו שאין לו עבודה והציע שיתקשר לגיא, ובשיחה שקיים עם גיא הודיע לו גיא שמי שעבד יותר מתשעה חודשים "אין לו עבודה".

36.               התובעים 4 ו-8 העידו על פיטוריהם בנסיבות דומות באתר חפירות באום טובה באמצעות האחראי יאסר סעיד, בסוף חודש 12/08.

37.               עדי בריק הכחישו בתצהיריהם את גרסת התובעים לעניין פיטוריהם. מר מזרחי העיד בתצהירו המשלים כי בריק מפטרת עובדים באמצעות מכתב פיטורים בלבד וכי ה"ה כמאל אבו ח'דיר ויאסר סעיד אינם ממלאי תפקיד ניהולי בבריק ואין להם כל סמכות לפטר עובדים. מר גיא כהן הכחיש בתצהירו כי מי מהתובעים פנו אליו לאחר יום 8.1.09 בבקשה להחזירם לעבודה. מר אבו ח'דיר הגיש תצהיר בו הכחיש כי פיטר מי מהתובעים והסביר שאין לו כל סמכות לכך, והכחיש כי אמר למי מהתובעים כי "מי שעובד יותר מתשעה חודשים אין לו עבודה" (תצהירו בבש"א 1057/09).

38.               גרסת בריק באשר לאירוע מיום 8.1.09, כפי שהוסברה בתצהירו של מר אבו ח'דיר, היא שבאותו יום הסתיימה חפירה ומר אבו ח'דיר הודיע לעובדים כי "אין עבודה" בחפירה זו וכי עליהם להמתין לקריאה לחפירה אחרת בה תידרש עבודתם.

39.               הכרעה במחלוקת עובדתית זו אינה מהותית, לדעתנו, שכן האירועים הנטענים אירעו בדצמבר 2008 ובינואר 2009, לאחר שחלפו תשעה חודשי העסקה של התובעים אצל רשות העתיקות באמצעות בריק.

40.               מכל מקום, אנו מעדיפים את גרסת התובעים (למעט התובעים 4 ו-8) לעניין האירוע עליהם העידו בסוף יום העבודה, ביום 8.1.09, באתר בראס אל עמוד, וזאת לאחר שמר אבו ח'דיר אישר אותה בחקירתו הנגדית (פרוטוקול הדיון מיום 26.4.09, עמ' 43). איננו מקבלים את טענת בריק בסיכומיה כי "ב"כ התובעים הצליח לבלבל" את מר אבו ח'דיר, ומקובלת עלינו עדותו בחקירתו הנגדית לפיה אמר לעובדים שמי שעבד תשעה חודשים "אין לו עבודה", וכי נציג בריק ביקש ממנו לומר להם זאת.

41.               עם זאת, קיימות עדויות של התובעים עצמם בתצהיריהם לפיהן לאחר יום 8.1.09 ולפני המועד בו הגישו את בקשתם בבש"א 1057/09 (ביום 25.1.09) הועסקו בחפירות עובדים שכבר עבדו יותר מתשעה חודשים.

42.               המסקנה העולה מכך היא כי התגבשה כוונה להפסיק את העסקתם של פועלי החפירות שהועסקו ברשות העתיקות יותר מתשעה חודשים לאחר תחילת שנת 2008, וננקטו פעולות מעשיות להוצאתה אל הפועל, ואולם, כפי הנראה, הוחלט לזנוח קו פעולה זה. מכל מקום, כאמור לעיל, ביום 8.2.09 הגיעו הצדדים להסדר דיוני בבש"א 1057/09 על פיו ממשיכים התובעים להיות מועסקים בחפירות הצלה ברשות העתיקות באמצעות בריק.

תנאי העסקתם של עובדי רשות העתיקות

43.               ברשות העתיקות קיים הסכם קיבוצי (נספח א' לתצהיר מר הרפז בבש"א 1057/09). בסעיף 1 להסכם הקיבוצי מוגדר המונח "עובד", עליו חל ההסכם הקיבוצי. קיימת הגדרה ל"עובד קבוע", ל"עובד על פי חוזה מיוחד", ל"עובד זמני". בסעיף 1(ה) להסכם הקיבוצי מוגדר המונח "עובדי פרוייקטים ו/או עובד יומי" כך:

"עובד המועסק במשרת פרוייקט, שהיא משרה למשימה חולפת שנוצרה עקב ביצוע פרוייקטים על ידי הרשות והיא קיימת רק כל זמן שפרוייקטים קיימים".

"פרוייקט" מוגדר (בסעיף 2 להסכם הקיבוצי) כך:

"משימה המוגדרת בהקצאת משאבים ו/או בזמן, שקיומה מותנה במשאבים הניתנים מחוץ למסגרת התקציב הסטטוטורית".

סעיף 3 להסכם הקיבוצי קובע כי "הסכם זה אינו חל על ...עובדי פרוייקטים ועובדים יומיים".

44.               מתצהירו של מר הרפז בבש"א 1057/09 עולה כי רשות העתיקות מעסיקה עובדי פרוייקטים המכונים "פרוייקט 500". אלה נחלקים ל"ותיקים" ו"זמניים". מתצהירו ועדותו של מר הרפז עולה כי עובדי "פרוייקט 500" הותיקים הם עובדים לפי רשימה שמית המתוקצבת על ידי המדינה בתקציב נפרד מתקציב הרשות, ואילו עובדי "פרוייקט 500" הזמניים הם עובדים יומיים, לפי שכר מינימום. עובדים אלה אינם מועסקים בחפירות הצלה אלא בחפירות של שימור עתיקות, בפרוייקטים תיירותיים (עדות מר הרפז, עמ' 13).

45.               בשל גירעון בתקציבה של רשות העתיקות בשנת 2008, נדרשה הרשות על ידי משרד האוצר לבצע תכניות התייעלות וצמצומים, במסגרתה היא פועלת לסיום עבודתם של עובדים ותיקים, ביניהם עובדי תקן.

46.               עד כאן תיאור העובדות הרלוונטיות. נעבור לפירוט עיקרי טענות הצדדים.

טענות התובעים

47.               טענותיהם העיקריות של התובעים הן כדלהלן:

48.               התובעים טוענים כי התמלאו בעניינם יסודותיו של האיסור הקבוע בסעיף 12א(א) לחוק, אשר נכנס לתוקף החל מיום 1.1.08, ולפיכך יש להחיל את התוצאה המשפטית של הפרת האיסור, כפי שזו נקבעה בסעיף 12א(ג) לחוק, כדלהלן:

"12א(א)

"לא יועסק עובד של קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים; יראו רציפות בעבודה לעניין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי השר, במקרים חריגים, להתיר העסקת עובד אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים, ובלבד שתקופת העסקה הכוללת אצל אותו המעסיק בפועל לא תעלה על חמישה עשר חודשים.

(ג) הועסק עובד כאמור אצל אותו מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים או על תקופה נוספת שהוארכה לפי סעיף קטן (ב), ייחשב העובד כעובד המעסיק בפועל, בתום תקופת תשעת החודשים או תקופת ההארכה, לפי העניין.

(ד) נחשב עובד של קבלן כוח אדם כעובדו של המעסיק בפועל כאמור בסעיף קטן (ג), יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל".

49.               לטענת התובעים, הם בגדר "עובד של קבלן כוח אדם", שכן בריק היא "קבלן כוח אדם והם עובדיה. רשות העתיקות היא "מעסיק בפועל" והם הועסקו אצלה, באמצעות בריק, החל מיום 1.1.08, תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים. לפיכך הם הפכו, מכוח הוראת סעיף 12א(ג) לחוק, לעובדי רשות העתיקות. בהתאם לסעיף 18 לחוק, זכותם להיחשב כעובדי רשות העתיקות אינה ניתנת להתניה או לויתור.

50.               לשונו של סעיף 12א היא פשוטה וברורה. מטרתו ותוצאת הפעלתו הצפויה היא הפסקת העסקה פוגענית נטולת זכויות של עובדים, לתקופה ארוכה, באמצעות קבלני כוח אדם.  העסקה פוגענית היא העסקה בה קבלן כוח האדם פוגע בזכויות העובדים תוך התעלמות או עצימת עין של המעסיק בפועל. לטענת התובעים, העסקתם על ידי בריק היא העסקה פוגענית. לעניין זה מפנים התובעים לניכויים משכר התובעים ל"ארגון" ול"ועד", שאינם כדין ואינם מגיעים ליעדם המוצהר, ולכך שלא בוצעו עבור התובעים הפרשות לפנסיה לפני שנת 2008 כחובתה של בריק על פי צו ההרחבה בענף כוח אדם. כן מפנים התובעים לאופן פיטוריהם, שנעשו באופן קבוצתי וללא שימוע.

51.               על פי סעיף 12א לחוק, העסקת עובדים באמצעות קבלן כוח אדם מותרת רק כאשר היא מגשימה את תכליתה המקורית – לספק כוח אדם זמני למעסיק בפועל. משמעות האיסור שבסעיף 12א(א) לחוק היא שהמחוקק קבע גבול ברור בין העסקה זמנית לבין העסקה שאינה זמנית. הגבול הוא נקודת הזמן בה חולפים תשעה חודשי העסקה רצופים. זוהי נקודת "אל חזור" שאחריה הופך עובד קבלן כוח האדם לעובד המעסיק בפועל.

52.               עצם חלוף תשעה חודשי העסקה רצופים של עובד קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל הוא היוצר יחסי עובד ומעביד בין העובד לבין המעסיק בפועל, ללא כל צורך לבחון סימנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד. אלה הם יחסים שהחוק כופה אותם על הצדדים.

53.               בחלוף תשעה חודשי העסקה רצופים של עובד קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל, שוב אין סמכות לקבלן כוח האדם לפטר את העובד, שכן מכוח החוק עובד כזה איננו עוד עובדו. מעסיק בפועל, שנעשה למעבידו של העובד לפי סעיף 12א(ג) לחוק, המבקש לפטר את העובד, כפוף למגבלות החלות עליו מכוח חוק או הסכם, בפיטורי עובד כזה.

54.               התובעים טוענים כי מעסיק בפועל רשאי להביא להפסקת עבודת עובד הקבלן אצלו, ללא היזקקות להליכי פיטורים החלים עליו, לפני חלוף תשעה חודשי העסקה רצופים באמצעות קבלן כוח אדם, ואולם, פיטורים כאלה כפופים לחובת תום הלב וככל שמטרתם היא העסקת עובדי קבלן בשיטת "הדלת המסתובבת", הם לא יהיו חוקיים.

טענות בריק

55.               טענותיה העיקריות של בריק הן כדלהלן:

56.               פסיקת בית הדין לעבודה אימצה את הגישה לפיה החוק אינו עוסק בשאלת זיהוי המעביד, וכי שאלה זו קודמת לבחינת תחולת החוק.

57.               החלת המבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי המעביד מביאה למסקנה כי בריק היא מעבידתם האותנטית, ולא רק הפורמלית, של התובעים ואילו רשות העתיקות אינה מעבידתם של התובעים.

58.               כך, התובעים ראו עצמם כעובדי בריק. חובת תשלום השכר, סמכות אישור החופשות וסמכות הפיטורים, היו כולם של בריק.

59.               רשות העתיקות אינה מעסיקה פועלים יומיים בחפירות הצלה. לפיכך, מטרת העסקתם של התובעים בתבנית הקיימת היא מטרה לגיטימית – מתן מענה לצרכים משתנים של רשות העתיקות בעבודות ארעיות. אין ביסוד התבנית שעל פיה מועסקים התובעים כל מטרה בלתי לגיטימית כמו התחמקות מתשלום זכויות והטבות שהתובעים היו זכאים להן לו הועסקו על ידי "המשתמש", שכן רשות העתיקות כלל אינה מעסיקה עובדים ארעיים בחפירות הצלה.

60.               לתאריך 30.9.08 אין משמעות מיוחדת עבור התובעים שכן הם לא הועסקו "ברציפות" כלל, לאור ההפסקות שחלו בעבודתם בין החפירות.

61.               תבנית ההעסקה של התובעים היא תבנית ייחודית, שאינה אופיינית להעסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם. הייחוד בתבנית העסקת התובעים מתבטא בכך שהעסקתם מוגבלת בזמן על בסיס חפירות מתחדשות, בעבודה שאינה מצריכה השכלה כלשהי או כישורים מיוחדים כלשהם. בשל הייחוד האמור, אין הצדקה להחיל את החוק על העסקת התובעים.

62.               הגם שבריק מחזיקה ברישיון של קבלן כוח אדם, היא לא תיפקדה בהתקשרות עם התובעים ועם רשות העתיקות כ"קבלן כוח אדם", אלא כקבלן לאספקת שירותי חפירה. היא ניגשה למכרזים של רשות העתיקות לא כקבלן כוח אדם אלא כקבלן מבצע.

63.               ביצוע פעולות החפירה באמצעות קבלן הוא בגדר מיקור חוץ אותנטי, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה להבחנה בין מיקור חוץ אמיתי לבין מיקור חוץ שאינו אמיתי.

טענות רשות העתיקות

64.               טענותיה העיקריות של רשות העתיקות הן כדלהלן:

65.               סעיף 12א לחוק לא נועד לחול, באופן אוטומטי, על כל צורה של העסקה באמצעות קבלן כוח אדם הנמשכת מעל תשעה חודשים. מטרתו של סעיף 12א היא למנוע העסקה של עובדים, המועסקים במשרות שאינן זמניות במהותן, באמצעות קבלני כוח אדם, למשך תקופות ארוכות, תוך שלילה או מניעה של זכויות מגן.

66.               מצב הדברים שאותו ביקש המחוקק למנוע בחקיקת סעיף 12א לחוק הוא מצב דברים בו עובדים, המועסקים שכם אל שכם עם עובדי המעסיק בפועל בעבודה שבמהותה היא קבועה, הופכים לבעלי מעמד נחות באותו מקום עבודה. מצב כזה אינו מתקיים בענייננו, שכן רשות העתיקות אינה מעסיקה עובדים בחפירות הצלה.

67.               בהתאם לכך, פרשנותו התכליתית של סעיף 12א צריכה להביא לבחינת תחולתו בשני שלבים: תחילה, יש לבחון האם העובד המועסק באמצעות קבלן כוח אדם מועסק במשרה שבמהותה היא קבועה או במשרה שבמהותה היא זמנית. רק אם המשרה בה מועסק העובד היא קבועה, יש מקום לבחון את התקיימות יסודותיה של הוראת סעיף 12א(א) לחוק.

68.               אמנם התנאי בדבר "העסקה במשרה שאינה זמנית במהותה" לא פורש בסעיף 12א לחוק, אך פרשנות משפטית איננה מוגבלת ללשון ומטרתה להגשים את תכליתה של הנורמה המשפטית. לפיכך, ככל שישנם נימוקים המצביעים על כך שפרשנות החוק באופן המוצע על ידי רשות העתיקות תביא להגשמה מיטבית של תכלית החקיקה, אין להימנע מאימוצה בשל כך בלבד שהתנאי האמור לא פורש בלשון הסעיף.

69.               פרשנותם של התובעים לסעיף 12א מביאה לתוצאה של כפיית יחסי עובד ומעביד. תוצאה זו פוגעת בזכויות יסוד, כמו האוטונומיה של הרצון החופשי וחופש החוזים, הנגזרים מכבוד האדם, ובפררוגטיבה הניהולית, הנובעת מזכות הקניין. הואיל ומדובר בפרשנות המביאה לפגיעה בזכויות יסוד, יש להעדיף פרשנות המונעת או המצמצמת פגיעה זו, כמו פרשנותה של רשות העתיקות.

70.               אין להניח כי המחוקק התכוון לכפות יחסי עובד ומעביד במצבים בהם לא נוצרים יחסי בין העובד לבין המעסיק בפועל יחסי אמון המשמשים בסיס ליחסי עבודה ישירים ביניהם. בין רשות העתיקות לבין התובעים ועובדים כמותם לא נוצרים יחסי אמון.

71.               תבנית ההעסקה בה מועסקים התובעים היא ייחודית, נוכח ארעיות העבודה, והיא משקפת צורך אמיתי ולגיטימי בעבודה ארעית המסופקת על ידי קבלן כוח אדם. היא מגשימה את היתרונות, שהפסיקה הכירה בלגיטימיות שלהם, במיוחד לגבי מעביד ציבורי, שהעסקה באמצעות קבלן כוח אדם מגשימה, כמו גמישות ניהולית והקטנת המנגנון הציבורי. בהקשר זה היפנתה רשות העתיקיות לפסק דינו של כב' הנשיא אדלר בעע 273/03 דברת שוואב נ. מדינת ישראל (ניתן ביום 2.11.06).

72.               רשות העתיקות כפופה להוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, וקבלת פרשנות התובעים עלולה להביא לשיתוק פעילותה של הרשות, שכן העסקה ישירה של התובעים עלולה להביאה לחריגה מתקציבה המאושר באופן שהיא לא תוכל לבצע את הפעולות עליהן היא מופקדת על פי החוק. בהתחשב בתכנית התייעלות וצמצומים שרשות העתיקות נדרשת לבצע, הכוללת פיטורי עובדים ותיקים, אין כל היגיון בתוצאה לפיה היא תאולץ לקלוט לשורותיה עובדים רבים נוספים.

73.               קבלת עמדת התובעים תעודד מעסיקים לפעול בשיטת "הדלת המסתובבת", דהיינו – פיטורי עובדים לפני מלאת תשעה חודשים להעסקתם, כדי להימנע מתחולת סעיף 12א, והעסקת עובדים אחרים במקומם.

74.               משמעות קבלת פרשנות התובעים היא שרשות העתיקות תיאלץ להיחשב כמעבידתם של אלפי עובדים שאין לה עבורם עבודה.

75.               לחילופין – אם לא תתקבל הטענה כי החוק לא נועד לחול על מצב דברים כבענייננו, טוענת רשות העתיקות כי התובעים לא עבדו אצלה תשעה חודשים רצופים. לעניין זה טוענת הרשות כי בנסיבות בהן התובעים לא עבדו אצלה בחפירות מדי יום, אלא נקראו לעבודות, שכל אחת מהן כשלעצמה היא ארעית וחולפת, לא ניתן לראות במספר ימי עבודה בחודש, אשר משתנה תדיר, כ"חודש" של העסקה רצופה. טענה זו אינה סותרת את הסיפא של סעיף 12א(א), שכן לא ניתן לדבר על העסקה רצופה במקרים בהם יש אפשרות של העסקה מקבילה אצל מספר מעסיקים בפועל. לא ייתכן לסווג חודש בו פלוני עבד ימים בודדים בחפירות כ"חודש" של העסקה רצופה.

תשובת התובעים לטענות הנתבעות

76.               אין כל בסיס בלשונו של סעיף 12א להבחנה לה טוענת רשות העתיקות בין עבודה קבועה לעבודה זמנית. מבחנו של סעיף 12א הוא פשוט וחד – תקופה של העסקה רצופה בת תשעה חודשים. פרשנותה של רשות העתיקות מוסיפה תנאי שלא נקבע בחוק.

77.               פרשנות זו עלולה להביא לכך שכל מעסיק שיגדיר משרה כ"זמנית" יוכל להתחמק מהוראות החוק.

78.               מכל מקום, אין בסיס לטענת הנתבעות בדבר ארעיות העסקתם של התובעים, שכן הוכח כי הם מתפרנסים, מזה שנים ובאופן רצוף, מדי חודש, מעבודה בחפירות הצלה של רשות העתיקות. לפיכך, אין מדובר בעבודה זמנית, שכן זמניות לא יכולה להמשיך באופן קבוע.

79.               בהתאם לכך, התובעים הם עובדים המועסקים במשרות קבועות במשרה חלקית. היקף המשרה של כל אחד מן התובעים הוא בהתאם להיקף העסקתו בפועל. העובדה שבין ימי עבודה של התובעים חלו הפסקות, אינה הופכת את העבודה לאקראית או מזדמנת.

80.               עובדת העסקתם של התובעים למשך תקופות ארוכות המגיעות לכדי שנים סותרת את הטענה כי מדובר בעבודה ארעית. בפועל, רשות העתיקות נדרשת לבצע, באופן קבוע, כחלק מתפקידיה הסטטוטוריים, חפירות הצלה, ועל כן הצורך בעובדים לביצוע עבודה זו הינו קבוע ולא ארעי.

81.               אין בסיס לטענת בריק כי היא לא פעלה כקבלן כוח אדם. הדבר עולה הן מהיותה של בריק בעלת רישיון כקבלן כוח אדם, הן מהגדרת תפקידה על פי ההסכמים בינה לבין רשות העתיקות והן מן העובדות כהוייתן.

82.               שיקולי תקציב אינם רלוונטיים לפירוש סעיף 12א לחוק. בית המשפט אינו מפרש את הדין לפי מצבם הכלכלי של הצדדים המתדיינים בפניו. שיקול תקציבי הוא שיקול רלוונטי כאשר רשות מינהלית מפעילה שיקול דעת שהוקנה לה בחוק. זהו איננו המצב בענייננו, שכן סעיף 12א לחוק הינה הוראה כופה, המקנה לעובד זכות כלפי המעסיק בפועל להיחשב כעובדו במישרין, ואין החוק מבחין בין מעסיק ציבורי לבין מעסיק פרטי.

83.               ממילא, רשות העתיקות לא הוכיחה כי העסקה ישירה של התובעים ושכמותם תהייה כרוכה בעלויות העולות על אלו בהן היא נושאת בתבנית ההעסקה הקיימת עם בריק. כך הוא מאחר שחפירות ההצלה המבוצעות על ידי הרשות ממומנות מאגרות המשתלמות לה על ידי היזמים המבקשים היתר לעבודות פיתוח, והעסקה ישירה של התובעים ושכמותם תחסוך לרשות את עמלת התיווך אותה היא משלמת לבריק, וכן את המע"מ על עמלה זו. התובעים אינם מבקשים כל שיפור בשכרם כתוצאה מתביעתם להיחשב כעובדי רשות העתיקות.

84.               אין ממש בטענת רשות העתיקות בדבר עידוד לשיטת "הדלת המסתובבת" הכרוך בקבלת התביעה, שכן פיטורים שכאלה אף הם פסולים בהיותם בניגוד לחובת תום הלב. טיעון זה הוא למעשה איום כי רשות העתיקות תפעל בדרך בלתי חוקית אם עמדתה לא תתקבל.

דיון והכרעה

85.               המחלוקת המרכזית שעלינו לפסוק בה היא בשאלה אם החוק חל על התובעים. כלומר, עלינו להחליט אם לקבל או לדחות את טענת הנתבעות, לפיה למרות שבסעיף 12א(א) לחוק לא נקבעה הבחנה בין העסקה במשרות שאינן זמניות/ארעיות במהותן לבין העסקה במשרות זמניות/ארעיות, פרשנות תכליתית של החוק מובילה למסקנה שהמחוקק ביקש להבחין ביניהן ולהחיל את הוראותיו רק על העסקה במשרות שאינן זמניות/ארעיות, באופן שהעסקת עובד קבלן אצל מעסיק בפועל בעבודה שבמהותה היא ארעית/זמנית, מעל תשעה חודשים רצופים, לא תוביל להחלת סעיף 12א(ג) לחוק הכופה יחסי עבודה בין העובד לבין "המעסיק בפועל".

86.               לפני שנגיע לשאלה זו, עלינו להתייחס לטענת בריק כי החוק לא חל בענייננו מעיקרו, הואיל והיא לא תיפקדה כ"קבלן כוח אדם" אלא כ"קבלן חפירות". כן נתייחס לטענת הנתבעים כי החלת המבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי מעביד בתבניות העסקה מורכבות מובילה למסקנה כי בריק היא המעבידה של התובעים. נאמר כבר כעת כי טענות אלו אינן מקובלת עלינו, ולפיכך, נדרשת הכרעתנו בשאלה תחולת החוק על העסקה במשרות ארעיות/זמניות.

87.               ככל שנדחה את טענת הנתבעות בדבר הפרשנות המצמצמת שיש ליתן להוראות החוק, נידרש לטענת רשות העתיקות בדבר אי התמלאותו של התנאי בדבר העסקה רצופה בת תשעה חודשים.

טענת בריק כי היא אינה קבלן כוח אדם

88.               האם ניתן לקבל את טענת בריק כי היא לא פעלה בהעסקת העובדים כ"קבלן כוח אדם"?

89.               ההבחנה בין "קבלן כוח אדם", המוגדר, על פי החוק, כ"מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו", לבין "קבלן שירותים", נדונה במספר פסקי דין. לאחרונה נתן בהם סימנים כב' הנשיא אדלר בעע 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ. ראיד פאהום (ניתן ביום 2.11.08, להלן: "עניין פאהום"). בפסק דינו נעשתה הבחנה בין מיקור חוץ של פונקציות לבין העסקה של עובדים באמצעות קבלן כוח אדם, וכך נאמר:

"מיקור חוץ של פונקציות נוגע לאותם מקרים בהם מפעל אחד מעביר ביצוע פונקציה מסוימת בהליך הייצור שלו למפעל אחר. במיוחד המדובר ב"החצנה" של פונקציות, שאינן כלולות בגרעין העשייה של אותו המפעל, כגון אספקת ארוחות לעובדים, הדאגה לניקיון המפעל או השמירה בו.

כלי זה הינו מקובל ואף מחויב המציאות במשק שנות האלפיים. בתבנית זו, מתחייבת החברה החיצונית לספק מוצר או שירות או לבצע חלק מפעולות המפעל, יל ידי עובד שלה, כאשר בדרך כלל אותה חברה מתמחה באספקת השירות או בייצור המוצר אותם העביר המפעל לביצועה. במיקור חוץ אפשר שהחברה החיצונית תייצר במפעל שלה את המוצר שהוזמן על ידי המפעל ותספקו למפעל המזמין. במקרים אחרים של מיקור חוץ, החברה "החיצונית" מספקת שירות או מוצר בתוך מפעלו של המזמין. גם במקרים אלה, החברה מספקת השירות היא הקולטת את העובדים לשורותיה, היא שכורתת עמם חוזי עבודה ומדווחת עליהם לרשויות השונות כעובדיה. חברה כאמור אחראית לביצוע עבודה או למתן שירות ובמסגרת זו היא המכשירה את עובדיה לביצוע התפקיד ש"אצל" לה המפעל והיא האחראית לשיבוץ העובדים ולהחלפתם לפי ראות עינייה. כללם של דברים: החברה החיצונית מספקת למפעלו של הלקוח את השירות או המוצר המוגמר ואינה מספקת עובדים למפעלו".

לעומת זאת, על העסקה של עובדים באמצעות קבלן כוח אדם אמר כב' הנשיא:

"תבנית זו, מרכזה ביחסים משולשים (1) עובד; (2) חברת כוח אדם; (3) "משתמש" או "מקבל עבודה", והיא כוללת שתי מערכות חוזיות: הסכם עבודה בין העובד לבין חברת כוח האדם וחוזה בין חברת כוח האדם לבין המשתמש או מקבל העבודה. ההבחנה בין מיקור חוץ לבין העסקה באמצעות חברת כוח אדם היא בכך שחברת כוח אדם מספקת למשתמש עובדים ולא מוצר או שירות".

90.               יישום הבחנה זו לענייננו מביא לתוצאה שיש לסווג את בריק כ"קבלן כוח אדם" לעניין החוק, ולא כקבלן שירותים. מסקנה זו מבוססת על הנימוקים הבאים:

                               א.         בריק מחזיקה ברישיון קבלן כוח אדם.

                               ב.         ההסכמים שבריק חתמה עם רשות העתיקות מגדירות את תפקידה של בריק כ"אספקת כוח עבודה זמני" או "אספקת שירותי כוח עבודה זמני".

                                ג.          הראיות והעדויות תומכות במסקנה זו. כך למשל, בטפסי ההזמנה של רשות העתיקות, מציינת הרשות את מספר העובדים שנדרשים לה בכל חפירה. לו היתה בריק קבלן חפירות הקביעה בדבר מספר העובדים שיועסקו בחפירות היתה נעשית על ידה ורשות העתיקות לא היתה מתערבת בכך. ראוי להפנות גם לעדותו של מר הרפז בעמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 26.4.09 (שורות 23-27), בה הסביר את הצורך של הרשות ב"ימי עבודה".

                               ד.         ביצוע חפירות ארכיאולוגיות היא בגרעין הפעילות של רשות העתיקות. הידע המקצועי וההתמחות הנדרשת לביצוע החפירות הם של רשות העתיקות. מעובדי בריק לא נדרשת התמחות כלשהי לביצוע עבודת החפירה. לפיכך אין לסווג את בריק כ"נותנת שירותי חפירות".

לאור האמור, אנו דוחים את טענת בריק כי לא שימשה בפועל כקבלן כוח אדם בהעסקת התובעים.

טענת הנתבעות כי פרשנות תכליתית של החוק מביאה לאי החלתו על העסקה ארעית

91.               נעבור, אם כן, לדון במחלוקת העיקרית בתיק, קרי: האם חרף העדר כל הבחנה בסעיף 12א לחוק בין סוגי העבודות, תכלית החוק היא שלא לחול על העסקה על העסקה זמנית/ארעית, אלא אך על העסקה במשרות שהן קבועות במהותן.

92.               קיימות בפסיקת בית הדין הארצי אמירות שהן רלוונטיות לשאלה זו, אשר אינן תומכות בטענת הנתבעות. כוונתנו לדברי כב' הנשיא וכב' השופט צור בעניין פאהום ובעניין עע 131/07 גלעד גולדברג ואח' נ. אורטל שירותי כוח אדם בע"מ ואח' (ניתן ביום 13.5.09 – להלן: "עניין אורטל").

93.                בעניין פאהום אמר כב' הנשיא, אגב דונו ב"תבנית העסקה אמיתית-אותנטית של עובדים באמצעות חברות כוח אדם", כי

"אך ברי, שבכוחה של הוראה חקוקה לשנות את היחסים המשפטיים במקרה של העסקת עובד באמצעות חברת כוח אדם או להגביל בזמן את משך ההעסקה. כך נעשה, עם כניסתו לתקוף של סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 ביום 1.1.2008".

94.               אמירה זו איננה מתיישבת עם טענת הנתבעות בפנינו כי מטרת החוק היתה שלא להתערב בהסכמים בין קבלני כוח אדם לעובדיהם במקרים בהם הפעלת המבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי המעביד בתבנית העסקה מורכבת היתה מובילה למסקנה שקבלן כוח האדם הוא מעביד אותנטי.

95.               בעניין אורטל קבע כב' הנשיא:

"סעיף 12א לחוק מלמד על רצון המחוקק, כי עובדי חברות כוח אדם יוצבו כעובדים זמניים בלבד במקום עבודה. חברת כוח אדם רשאית להציב עובד אצל משתמש לתקופה של עד תשעה חודשים, שלאחריה העובד יעבור להיות עובד המשתמש. .

נוצר מצב משפטי לפיו לאחר תשעה חודשי העסקה מגיעים לסיום יחסי העבודה מול חברת כוח האדם, ומתחילים יחסי העבודה מול המשתמש, על כל המשתמע מכך".

קיימת אינדיקציה חזקה לכך שבאומרו כן, לא הגביל כב' הנשיא את דבריו למשרות שהינן בעלות אופי קבוע, כטענת הנתבעות. בהתייחסו לשאלת תחולת ההסכם הקיבוצי בענף משאבי אנוש על העסקתם של המאבטחים (המערערים דהתם), נדרש הנשיא לטענתם כי אין להחיל עליהם את אותו הסכם קיבוצי הואיל והם לא ביצעו תפקיד זמני (בהסכם הקיבוצי התחייבו המעסיקים שלא להציב עובדים אצל מעסיקים בפועל אלא לעבודה "זמנית/תקופתית"). "תפקידים זמניים" הוגדרו, בסעיף 5.2 להסכם הקיבוצי, כך:

"5.1 החלפת עובדת בחופשת לידה.

5.2.2 החלפת עובד/ת בחופשה ללא תשלום וא/ו במחלה ו/או תאונת עבודה ו/או אובדן כושר עבוד מסיבה אחרת.

5.2.3 איוש כח אדם הדרוש לביצוע פרוייקט לזמן קצוב (כאשר תקופת הפרוייקט הוערכה מראש).

5.2.4 תגבור זמני של כוח אדם בשל צרכים עונתיים/תקופתיים.

5.2.5 לחץ עבודה בלתי צפוי.

5.2.6 השמה.

5.2.7 איוש פעילות חדשה של המעסיק בפועל עד לייצובה והפיכתה לחלק בלתי נפרד מפעילות המעסיק.

5.2.8 איוש משרות הדורשות כישורים מיוחדים בתחומי הטכנולוגיה והמדע.

5.2.9 כל קטגוריה נוספת אשר תקבע מראש בלבד על ידי ועדת המעקב.."

כב' הנשיא קבע כי אין לסווג עבודת אבטחה כ"תפקיד זמני" לצורך ההסכם הקיבוצי, והוסיף את הדברים הבאים:

"על האמור נוסיף, כי עם כניסתו לתוקף של סעיף 12א לחוק, גם משך זמן ההצבה בתפקידים המוגדרים כתפקידים זמניים בסעיף 5.2 להסכם, מוגבל לתשעה חודשים בלבד. בחלוף תשעה חודשים אלו , עובר העובד להיות עובדו של המשתמש, וככזה חדל לחול עליו ההסכם הקיבוצי בענף משאבי אנוש, ותנאי עבודתו נקבעים על יסוד ההסכמים החלים על עובדי המשתמש".

96.               בדברי כב' הנשיא אדלר בעניין פאהום ובעניין אורטל יש משום תמיכה בעמדת התובעים וסתירה לעמדת הנתבעות. עם זאת, מאחר שניתן לומר כי דברים אלה הם בגדר אמירות אגב, לא נפטור עצמנו מדיון מהותי בטענות הנתבעים, קרי: בטענה שתכלית החוק מביאה לאי החלתו על מצבים כענייננו, בהם עובדי הקבלן מועסקים בעבודות ארעיות.

97.               לפני שנפתח בדיון זה נעיר, שספק בעינינו אם ניתן לסווג את עבודת התובעים כ"עבודה ארעית" או זמנית. אמנם, צודקות הנתבעות כי קיים מאפיין של ארעיות בהעסקת התובעים, שכן מבחינתו של כל עובד, אין בטחון בשיבוצו לעבודה ובמשך השיבוץ, שכן הדבר תלוי בצרכים המשתנים של רשות העתיקות. גם יש משקל לטענת רשות העתיקות כי תנאי לכך שעובד פלוני יעבוד ביום מסויים הוא שתהיה הסכמה הדדית לכך, המתחדשת בכל יום, במובן זה שעובד שאיננו מתייצב לעבודה בנקודת האיסוף איננו בגדר מפר חוזה. מאפיין זה של הקשר בין הצדדים מצביע על אופי מזדמן של העבודה. זאת ועוד: מבחינת רשות העתיקות, מדובר בשיבוץ עובדים בלתי מקצועיים לעבודה במשימה חולפת.

98.               עם זאת, יש משקל רב לטענות התובעים כי המציאות היא שהתובעים מתפרנסים מן העבודה בחפירות הארכיאולוגיות באופן קבוע במשך תקופות ארוכות של שנים, חודש אחר חודש. לפיכך, הצורך של רשות העתיקות בחפירות ארכיאולוגיות הינו קבוע, ואין מדובר במשימה חולפת, כי אם בפרוייקטים מתוחמים בזמן, שהצורך בהם מתחדש באופן קבוע, בכפוף לכך שקיימת חשיפה לתנודתיות שעשויה להתקיים בענף הבניין ועבודות התשתית הציבוריות. בסופו של יום, ניתן לומר בהכללה כי התובעים עבדו במשך שנים, מדי חודש, מספר ימים לא מבוטל.

99.               למרות האמור, אנו נכונים, לצורך הדיון, להניח שהתובעים עובדים ב"עבודה ארעית/זמנית" על פי הגדרה כלשהי שהנתבעות מבקשות שנקרא לתוך החוק לפי פרשנות שהן טוענות שהיא פרשנותו התכליתית של החוק, ועל פיה החוק לא נועד לחול על עבודה זמנית/ארעית.

 

 

מטרות החוק – הבטחת זכויות עובדי קבלן, הבטחת תנאים הוגנים ומניעת אי שיוויון

100.            טענת הנתבעות, לפיה תכלית החוק היא שאין להחיל אותו על העסקה זמנית, היא טענה פרשנית. מטרתה לשכנע שיש לפרש את סעיף 12א לחוק באופן שלא יחול על העסקה ארעית כמו זו בה הועסקו התובעים.

101.            תהליך פרשנות דבר חקיקה תואר בפסיקת בית המשפט העליון כחילוצה מן הטקסט החקיקתי של המשמעות המגשימה באופן המלא ביותר את תכלית החקיקה (בג"צ 693/91 אפרת נ. הממונה על מרשם האוכלוסין (פ"ד מז (1) 749). הודגש, כי פרשנות דבר חקיקה חייבת להיות מעוגנת, ראשית לכל, בלשון דבר החקיקה, ולא ניתן לפרש דבר חקיקה באופן שאינו מעוגן, ולו באופן מינימאלי, בלשון דבר החקיקה (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ. פקיד השומה רחובות, פ"ד לט (2) 70 (להלן: "עניין קיבוץ חצור"), בג"צ 5133/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (ניתן ביום 9.2.09). לאחר בחינת השאלה אם פרשנות מוצעת מקיימת זיקה מספקת ללשון החוק, נדרשים בתי המשפט, בתהליך הפרשני, לאתר את מטרותיו של החוק ולבחור בפרשנות המקדמת באופן המלא ביותר את המטרות שהחוק ביקש לקדם. בגזירת מטרות אלה יש להידרש, בין היתר, לתולדות החקיקה.

102.            נתחיל, אם כן, בהיבט הלשוני: לדעתנו, ישנו קושי באיתור עוגן לשוני בלשון סעיף 12א לטענת הנתבעות. כאמור, הסעיף אינו מבחין בין סוגי העסקה שונים. הוא קובע כי "לא יועסק עובד של קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים", הא ותו לא. הפרשנות שמציעות הנתבעות מבקשת להוסיף תנאי לתחולת החוק שאיננו נזכר בו. לחילופין, ניתן להציג את טענת הנתבעות כ"פרשנות מצמצמת", על פיה האיסור "לא יועסק" פירושו "בעבודות שאינן ארעיות/זמניות במהותן".

103.            גישה כזו אינה בלתי אפשרית. ניתן, להפנות, לדוגמה, לדעת המיעוט בע"פ 6182/98 שמואל שינביין נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג (1) 625. באותו עניין נדונה השאלה כיצד יש לפרש את ההוראה שבסעיף 1א לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954, הקובעת כי אזרח ישראלי לא יוסגר בשל עבירה שביצע לאחר שהיה לאזרח ישראל. המערער דהתם היה יליד ארצות הברית שחי כל חייו בארצות הברית. בשל תולדות חייהם של הוריו והוריהם, היתה לו אזרחות ישראלית, אך לא היתה לו כל זיקה ממשית לישראל. הוא נמלט מארצות הברית לישראל בשל היותו מבוקש שם לחקירה בחשד לרצח. ממשלת ארצות הברית ביקשה מישראל להסגירו, והמדינה עתרה להכרזתו כ"בר הסגרה". דעת המיעוט בבית המשפט העליון סברה כי ניתן לפרש "אזרח", לצורך סעיף 1א לחוק ההסגרה, כ"אזרח בעל זיקה לישראל". דעת הרוב לא שללה גישה זו באופן עקרוני, אך היא הגיעה למסקנה, על פי ההיסטוריה החקיקתית של ההוראה, שכוונת המחוקק אינה מתיישבת עם פרשנות מצמצמת כזו.

104.            אנו סבורים כי כדי להגיע למסקנה שקיימת ביסוד סעיף 12א לחוק תכלית שלא להחיל עצמו על העסקה ארעית, כנטען על ידי הנתבעות, יש לדרוש לכך אינדיקציה חזקה בהיסטוריה החקיקתית. זאת, מאחר שערכאה שיפוטית איננה רשאית להגיע בקלות לתוצאה פרשנית שמשמעותה צמצום תחולת החוק בתנאים שאינם מפורשים בו. ההנחה הפרשנית היא כי בקביעת היסודות העובדתיים של נורמה משפטית, המחוקק אינו "שוכח" או משמיט תנאים יסודיים לתחולתו. נפנה, איפוא, לסקירת תולדות החוק.

105.            מטרת חקיקת החוק ב-1996 הייתה להסדיר את פעילותם של קבלני כוח אדם, על רקע המציאות שהתפתחה בשוק העבודה, בה מעבידים העסיקו עובדים באמצעות קבלני כוח אדם. במציאות זו, חל פיצול, מבחינת העובד, בין "מעבידו" לבין "מקום עבודתו". מטרתו של פיצול זה, מבחינת המעסיקים, היתה הקטנת מצבת כוח האדם התקני במפעלים, הגברת הגמישות הניהולית והקטנת עלויות ההעסקה. פיצול זה גרר אחריו פגיעה בזכויות עובדים. הפגיעה התבטאה בהחלשת כוח המיקוח  של העובדים, באבדן הביטחון התעסוקתי ובגריעת זכויות (ראו: בג"צ 450/97 תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות בע"מ ואח' נ. שר העבודה והרווחה, פ"ד נב (2) 433 – להלן: "בג"צ תנופה", ר' בן-ישראל "מיקור חוץ" (outsourcing) "מתמקרים החוצה: העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, פרשנות אחרת. המרת העסקה פורמאלית בעסקה האותנטית", שנתון משפט העבודה, כרך ז', תשנ"ט-1999, עמ' 43).

106.            הסדרת פעילותם של קבלני כוח אדם מחייבת נקיטת עמדה בדבר האיזון הראוי בין חופש העיסוק וחופש החוזים לבין האינטרס הציבורי בהבטחת תנאי עבודה הוגנים ושמירה על עקרון השוויון התעסוקתי והשאיפה להבטיח תנאי עבודה הוגנים לעובדי הקבלן (בג"צ תנופה, עניין אורטל).

107.            הדרך שנקבעה להבטחת זכויות עובדי הקבלן הייתה הנהגת משטר רישוי ופיקוח, אשר כלל חובת הפקדת ערובה להבטחת זכויות עובדי הקבלן. ההוראות באמצעותן ביקש המחוקק להבטיח תנאי העסקה הוגנים לעובדי קבלן נקבעו בסעיפים 11-12 לחוק, ועניינם חובת קבלן כוח אדם לערוך הסכם עבודה בכתב (אלא אם חל עליו הסכם קיבוצי) ואיסורים שהוטלו על הקבלן לגבות כספים מסויימים מעובדיו עבור שירותים, החזר הוצאות והכשרה מקצועית. ההוראה שבאמצעותה ביקש המחוקק, בעת חקיקת החוק, לקדם את השוויון התעסוקתי בין עובדי הקבלן לבין עובדי המעסיק בפועל, היתה הוראת סעיף 13 בדבר השוואת תנאי עבודתם של עובדי הקבלן עם תנאי עבודתם של עובדי המעסיק בפועל, שזו לשונה:

"13 (א) הוראות הסכם קיבוצי החלות על עובדים המועסקים במקום עבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה תקופה העולה על שלוש שנים, למעט ההוראות בכל הנוגע לקביעות בעבודה.

(ב) חלים על העובד של קבלן כוח אדם יותר מהסכם קיבוצי אחד, ינהגו, לענין סעיף קטן (א), לפי ההוראה שהיא לטובת העובד.

(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח אדם מוסדרים בהסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, וההגדרה "הסכם קיבוצי" שבסעיף 1 לא תחול לענין זה".

108.            ראוי לציין כי הוראת סעיף 13 לחוק מ-1996 התייחסה לעובד קבלן כוח אדם המועסק "במקום עבודה" בו חל הסכם קיבוצי. לא נקבעה, בעת חקיקת החוק ב-1996, כל הגדרה ל"משתמש". החוק הגדיר "קבלן כוח אדם" כ"מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו...".

109.            עוד ראוי לציין כי פועלו של סעיף 13(א) לחוק היתה אך החלת תנאי עבודה הנובעים מהסכם קיבוצי החל ב"מקום עבודה" (למעט בעניין קביעות), על עובדי קבלן כוח אדם באותו "מקום עבודה", ואף זאת, רק לאחר שלוש שנים.

110.            כמו כן, לא נקבעו בחוק מגבלות כלשהן על סוגי העבודה שבהם קבלן כוח אדם רשאי להעסיק עובדים. בדומה, לא נקבעה בחוק הגבלה על משך הזמן בו רשאי קבלן כוח להעסיק עובד ולא נקבעו בו תוצאות משפטיות כלשהן במישור זהות המעביד להעסקה ממושכת. עם זאת, כאמור, נקבעה בסעיף 13 לחוק הוראה בדבר תחולת הוראות הסכם קיבוצי, החל על עובדים במקום עבודה, על עובדי קבלן המועסקים באותו מקום עבודה תקופה העולה על שלוש שנים, למעט ההוראות בכל הנוגע לקביעות בעבודה (סעיף 13(א) לחוק המקורי שפורסם בס"ח תשנ"ו, 1578, ביום 21.3.96, בעמ' 201). כן נקבעה הוראה הפוטרת קבלן כוח אדם מתחולת הוראת סעיף 13(א) על עובדים שתנאי עבודתם אצל קבלן כוח אדם מוסדרים בהסכם קיבוצי.

111.            השאלה באלו עבודות "מוצדק" להעסיק עובדי קבלן כוח אדם עלתה בהליכי החקיקה. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:

"בחוק המוצע התחשבות מלאה והקלות למעסיקים לגבי אותם סוגי עבודות זמניות אשר מעצם טיבן נעשות בידי קבלני כוח אם, כגון: מילוי מקום של עובד שנעדר זמנית מהעבודה או מילוי משימה חולפת. מאידך מוצעת הגנה רחבה יותר לאותם עובדים המועסקים בידי קבלני כוח אדם בעבודות שונות במקום העבודה ואין למעשה הצדקה עניינית שהן תיעשנה באמצעות קבלני כוח אדם".

(ה"ח תשנ"ה, 2380, עמ' 381).

112.            ביום 19.7.00 התקבל בכנסת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון), התש"ס-2000 (ס"ח תש"ס, 1748, עמ' 247) (להלן: "החוק המתקן"). החוק המתקן הגדיר את המונח "מעסיק בפועל" כ"מי שאצלו מועסק עובד של קבלן כוח אדם, למעט יחיד שהעובד מועסק אצלו במתן שירותי סיעוד". כמו כן, הוספה הוראת סעיף 12א לחוק, שמפאת חשיבותה נביאה שוב:

"12א(א)

"לא יועסק עובד של קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים; יראו רציפות בעבודה לעניין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי השר, במקרים חריגים, להתיר העסקת עובד אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים, ובלבד שתקופת העסקה הכוללת אצל אותו המעסיק בפועל לא תעלה על חמישה עשר חודשים.

(ג) הועסק עובד כאמור אצל אותו מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים או על תקופה נוספת שהוארכה לפי סעיף קטן (ב), ייחשב העובד כעובד המעסיק בפועל, בתום תקופת תשעת החודשים או תקופת ההארכה, לפי העניין.

(ד) נחשב עובד של קבלן כוח אדם כעובדו של המעסיק בפועל כאמור בסעיף קטן (ג), יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל".

113.            החוק המתקן נתקבל לאחר שבהצעת החוק, שהוגשה על ידי חברי כנסת מטעם ועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת, הוצע כי עובד קבלן יהפוך לעובדו של המעסיק בפועל לאחר שלושה חודשי העסקה רצופים (ראו ה"ח תש"ס, 2879, עמ' 403). בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:

"מטרת החוק היא הסדרת ההעסקה של עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, כהעסקה זמנית.

המצב החוקי כיום הוא שלעובדים רבים של קבלן כוח אדם תנאי עבודה מופחתים ביחס לתנאי העבודה של עובדי המעסיק בפועל. במצב זה, צורת ההעסקה באמצעות קבלני כוח האדם משמשת לצרכים שלהם היא לא נועדה, תוך יצירת דור חדש של עובדים בלתי קבועים החשים ניצול וקיפוח. מוצע להגביל את תקופת ההעסקה של עובדי קבלני כוח אדם לתקופה של עד שלושה חודשים בלבד (סעיף 1ב(א)). כמו כן מוצע כי לאחר שלושת החודשים שבהם מועסק עובד קבלן כוח אדם אצל המעסיק בפועל, הוא יהפוך להיות העובד של המעסיק בפועל לכל דבר וענין (סעיף 1ב(ב))".

114.            במסגרת החוק המתקן הוחלף סעיף 13 לחוק (סעיף 3 לחוק המתקן):

3. החלפת סעיף 13

במקום סעיף 13 לחוק העיקרי יבוא:

13. "החלת תנאי עבודה

(א) תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי - הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולותק בעבודה אצל המעסיק בפועל.

(ב) חלים על העובד של קבלן כוח אדם יותר מהסכם קיבוצי אחד, ינהגו לפי ההוראה שהיא לטובת העובד; לענין סעיף קטן זה, "הסכם קיבוצי" - לרבות הסכם קיבוצי החל על עובדים מכוח סעיף קטן (א) או הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה אצל קבלן כוח האדם.

(ג) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח האדם מוסדרים בהסכם קיבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, ובלבד שהסכם כאמור הורחב בצו הרחבה, וההגדרה "הסכם קיבוצי" שבסעיף 1 לא תחול לענין זה".

115.            השינוי בהוראת סעיף 13 לחוק, לעומת הוראתו בנוסחו המקורי, הינו משולש: ראשית, היקף תנאי העבודה החלים אצל "המעסיק בפועל" (שהוגדר לראשונה בחוק המתקן) הורחב, באופן שהוחלו על עובדי הקבלן אצל "המעסיק בפועל" לא רק הוראות הסכם קיבוצי החל אצלו, אלא כל "תנאי עבודה". שנית, בוטל החריג של תנאי עבודה שענייינם קביעות בעבודה. שלישית, התחולה היתה מיידית, ללא "תקופת המתנה" כלשהי. בנוסף לכך, לצורך פטור מתחולת הוראת סעיף 13(א), לא די, כבעבר, בכך שתנאי עבודת עובד הקבלן מוסדרים בהסכם קיבוצי, אלא נדרש כי יהיה זה הסכם קיבוצי כללי שהוראותיו הורחבו בצו הרחבה (ראו עניין אורטל).

116.            בסעיף 6 לחוק המתקן נקבעו הוראות בדבר תחילה, תחולה והוראות מעבר. נקבע, ככלל, כי החוק המתקן יחול מיום 28.1.01. בתיקוני חקיקה שונים נדחתה תחולת החוק עד ליום 1.1.08 (ראו: סעיף 27(2) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001), התשס"א-2001 (ס"ח 1786, 4.4.01, עמ' 234); סעיף 1 לחוק העסקת עובדים על ידי קבנלי כוח אדם (תיקון מס. 2), התשס"ב-2002 (ס"ח 1837, 21.3.02, עמ' 212); סעיף 53(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003, התשס"ג-2003 (ס"ח 1882, 29.12.02, עמ' 197); סעיף 111(א) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (ס"ח 1920, 18.1.04, עמ' 147); סעיף 54(א) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005 (ס"ח 1997, 11.4.05, עמ' 419).

מה ניתן להסיק מתולדות החקיקה אודות תכליתה?

117.            טענת הנתבעות היא כי החוק לא נועד לחול על העסקה כמו זו של התובעים. לטענתן, העסקה במתכונת בה מועסקים התובעים היא מוצדקת ולגיטימית מבחינתם של כל הצדדים המעורבים, והמחוקק לא ביקש למנוע אותה. היא אינה יוצרת אי שוויון בין התובעים לעובדים אחרים של רשות העתיקות, שכן רשות העתיקות אינה מעסיקה עובדים משלה בחפירות הצלה. היא משמשת צורך אמיתי בכוח עבודה זמני זמין, בתנאי אי ודאות לגבי התנודות בצורך בכוח אדם כזה. אלה הן בדיוק הנסיבות בהן מוצדק ולגיטימי להעסיק עובדי קבלן, ולא זו מתכונת ההעסקה אותה ביקש המחוקק למנוע. מתכונת ההעסקה אותה ביקש המחוקק למנוע הוא העסקה של עובדים במשרות קבועות במהותן, שכם אל שכם, אצל המעסיק בפועל, באופן היוצר שני מעמדות של עובדים אצל המעסיק בפועל.

118.            יש בדברי ההסבר להצעת החוק המתקן תימוכין מסויימים לטענה שמטרה עיקרית של החוק היתה למנוע "יצירת דור חדש של עובדים בלתי קבועים החשים ניצול וקיפוח". מטרה זו מדגישה את התכלית של קידום השוויון התעסוקתי ומניעת הפלייה בין קבוצות עובדים. עם זאת, זו אינה, לדעתנו, אינדקציה חזקה דיה לסתירת ההנחה כי החוק אינו מבחין, לעניין תחולתו, בין סוגי עבודות שונים. בחינת כוללת של תולדות החקיקה, לרבות השינויים בסעיף 13 לחוק, מביאה אותנו למסקנה כי מניעת ההפלייה בין העובדים אצל המעסיק בפועל לא היתה מטרה בלעדית של החוק. נראה לנו כי לצורך מניעת הפלייה בתנאי העבודה בין עובדי המעסיק בפועל לבין עובדי קבלן כוח האדם, די היה בשינויים שנקבעו בהוראת סעיף 13 לחוק, בחוק המתקן, שכן הסעיף קבע החלה מיידית של כל תנאי העבודה במקום העבודה על עובדי הקבלן, ולא רק החלת תנאים הנובעים מהסכם קיבוצי (למעט בעניין קביעות) ורק לאחר שלוש שנים.

119.            העובדה שהמחוקק לא הסתפק בהשוואת המלאה של תנאי העבודה בין עובדי המעסיק בפועל לבין עובדי הקבלן, אלא קבע הוראה בלתי מסוייגת לפיה בחלוף תשעה חודשים הופכים עובדי הקבלן לעובדי המעסיק בפועל, מלמדת שהמחוקק לא הסתפק במניעת יצירתם של מעמדות שונים, והוא ביקש להשיג מטרה מרחיקת לכת יותר - למנוע באופן גורף העסקה של עובדי קבלן כוח אדם לתקופה העולה על תשעה חודשים, גם במקרים בהם לא נוצרת הפלייה בין עובדי הקבלן לעובדי המעסיק בפועל בשל כך שמדובר בהעסקה בעבודות שאופיין ארעי/זמני וכל העובדים מאותו סוג מועסקים באמצעות קבלן כוח אדם. קרי: המחוקק ביקש להשיג תוצאה של הגבלת התקופה בה ניתן להעסיק עובדי קבלן אצל המעסיק בפועל, בלא הבחנה, מתוך עמדה לפיה פיצול "מקום העבודה" ו"המעביד", מנקודת מבטו של העובד, כרוך בפגיעה בעובד.

120.            בענייננו טענו התובעים כי העסקתם על ידי בריק היא העסקה פוגענית, והיפנו אותנו לניכויים בגין "ועד" ו"ארגון" שלטענתם אינם מגיעים לארגון או לועד כלשהו, וכן להפרשות פנסיוניות שלא בוצעו או שבוצעו בחסר. אין לנו צורך להכריע בשאלה אם התובעים נפגעו באופן קונקרטי במהלך העסקתם על ידי בריק, וזאת מאחר שעמדת המחוקק, כפי שהיא בוטאה בסעיף 12א(א) לחוק, היא כי בעצם הפיצול בין "מקום העבודה" ו"המעביד", ישנה פגיעה בעובד. המציאות מלמדת שיש בסיס להנחה זו. פסיקת בית הדין מלאה במקרים בהם עובדי קבלני כוח אדם נאלצו לפנות לבתי הדין לעבודה על מנת לממש את זכויותיהם. ואולם, נראה כי מעבר לקשר האמפירי בין העסקה ארוכת טווח באמצעות קבלני כוח אדם לבין פגיעה בזכויות העובדים, טמונה הנחה של המחוקק שבעצם הפיצול בין "מקום העבודה" לבין "המעביד", קיימת פגיעה בעובד, בכך שמעסיקו בפועל, אשר מקבל את עבודתו, איננו מוכן לקבל אותו כעובדו (וראו מאמרה הנ"ל של פרופ' ר' בן ישראל "מיקור חוץ – מתמקרים החוצה"). כאשר עבודתו של עובד היא ה"תמורה" שמספק הקבלן (להבדיל "שירות" שקבלן שירותים נותן באמצעות עובדיו), גזירת המחוקק היא כי עובד הקבלן יהפוך, לאחר תשעה חודשי העסקה רצופים אצל אותו מעסיק בפועל, לעובדו של המעסיק בפועל.

121.            מסקנתנו היא, איפוא, כי אין מקום בענייננו לסטות מהמסקנה אליה מובילה החזקה הפרשנית שהמחוקק אינו "משמיט" יסודות מהותיים לתחולת נורמות שהוא קובע. העדרה של הבחנה בסעיף 12 א (א) לחוק, כמוצע על ידי הנתבעות, נובע מכך שרצונו של המחוקק הוא שהבחנה כמוצע לא תיעשה לעניין תחולת סעיף 12א לחוק.

122.            לאור מסקנתנו, אין בפנינו נימוק לסטייה מן האמירות שבפסיקה התומכות בהחלת סעיף 12א לחוק גם על העסקה שהיא ארעית/זמנית באופיה (פסקי הדין בעניין פאהום ואורטל).

123.            בשולי הדברים נציין כי טענת רשות העתיקות הנסמכת על הנוהל שקבע משרד תמ"ת לטיפול בבקשות להיתרים להארכת התקופה הקבועה בסעיף 12א(א) לחוק עד ל-15 חודשים, על פי סעיף 12א(ב) לחוק, מניחה כי את החוק יש לפרש על פי גישת התובעים. העובדה שמשרד תמ"ת קבע "ביצוע פרוייקטים זמניים מטיבם" או "עבודות עונתיות או מחזוריות" כ"חריגים" המצדיקים הארכת המועד הקבוע בסעיף 12א(א) בחוק (תשעה חודשים), משמעותה כי משרד תמ"ת רואה בסוגי עבודות אלה כנתפסים ברשתו של החוק מעיקרא.

הטענה לפגיעה בזכויות יסוד

124.            האם עלינו להימנע ממתן תוקף לכוונת המחוקק, כפי שלדעתנו היא עולה מן ההסטוריה החקיקתית, בשל כך שתוצאתה מביאה לפגיעה רבה יותר בחופש העיסוק מאשר הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעות? אנו סבורים שהתשובה לכך שלילית. ידועה העמדה הפרשנית של כב' הנשיא ברק בדבר העדר קיומם של כללי פרשנות בדבר "פרשנות מצמצמת" או "פרשנות מרחיבה", אלא רק בדבר "תוצאה מצמצמת" ו"תוצאה מרחיבה" (ראו למשל פסק הדין בעניין קיבוץ חצור). מטרת הפרשנות היא התחקות אחר כוונת המחוקק, ואם הכוונה היתה להביא לתוצאה מסויימת, אין להימנע ממתן תוקף לכוונה זו בשל כך שקיימת פרשנות המביאה לפגיעה מופחתת בזכויות יסוד (וראו גם דברי כב' הנשיא ברק בבג"צ תנופה, לפיהן בחינה חוקתית נעשית לאחר איתור הפרשנות הנכונה של דבר החקיקה שלגביו נטען כי הוא פוגע בזכות יסוד).

125.            אמנם, ייתכנו מצבים בהם בתי המשפט יפרשו חוק בצמצום על מנת למנוע תוצאה של אי חוקתיות החוק על פי פרשנות מסויימת ("פרשנות מקיימת" – ראו למשל בג"צ 4562/92 זנדברג נ. רשות השידור ואח', פ"ד נ (2) 793)), אך בהליך זה לא הותקפה חוקתיותו של סעיף 12א לחוק על פי הפרשנות לה טוענים התובעים.

126.            לפיכך, הגם שמקובלת עלינו טענת רשות העתיקות בדבר הפגיעה שפוגע סעיף 12א לחוק בזכויות יסוד על פי הפרשנות לה טוענים התובעים, אין בכך בלבד כדי למנוע את המסקנה שזו הפרשנות על פי מטרת החוק (לכך שסעיף 12א לחוק פוגע בזכויות יסוד ראו פסק דינו של כב' השופט א. אברהמי בעב (י-ם) 1628/08 גולן זוהר ואח' נ. או. אר. אס. משאבי אנוש בע"מ ורשות השידור (ניתן ביום 28.9.08)).

העדר יחסי אמון

127.            עוד נציין כי איננו סבורים כי "העדר יחסי אמון" בין רשות העתיקות לבין התובעים הינו נימוק המצדיק סטייה ממתן תוקף למטרת החוק, כפי שזו נקבעה על ידינו. בכל מצב בו מתקיימים חילופי מעבידים בו עוברים עובדי מעביד פלוני למעביד אלמוני כמקשה אחת, נוצרים יחסי עבודה, ומכוחם חלות חובות אמון בין הצדדים. כך למשל במכירת מפעל או במיזוג – נוצרים יחסי עבודה בין המעביד הרוכש לבין עובדי בעל המפעל המוכר. היווצרותם של יחסי העבודה אינה תולדה של כריתת חוזי עבודה אישיים ספציפיים בין כל אחד מעובדי בעל המפעל המוכר לבין הרוכש את המפעל. אין כל הבדל בין מקרה כזה לבין מקרה בו ההעברה היא מכוח החוק ולא בעסקה רצונית בין מוכר מפעל לקונה.

128.            התוצאה המשפטית של העברת התובעים להיות עובדיה של רשות העתיקות כתוצאה מהחלת הוראות סעיף 12א(ג) לחוק, היא שרשות העתיקות נכנסת בנעליה של בריק לעניין חוזי העבודה האישיים של התובעים.

129.            עוד נציין כי אין בטענת רשות העתיקות לפיה החלת סעיף 12א לחוק עליהם תביא לצמצום ההיקף בו הם יועסקו, ולפיכך –לפגיעה בפרנסתם, כדי להוות נימוק לאי החלת החוק עליהם משהדבר נתבע על ידם ונמצא כי התביעה בדין יסודה. ייתכן שהתוצאה הנטענת על ידי רשות העתיקות תתגשם, וייתכן שלא. כך או כך, אין הדבר מהווה שיקול רלוונטי לפרשנות החוק.

שיקולי תקציב

130.            איננו סבורים כי בשיקולים שמנתה רשות העתיקות שעניינן תוספת העלות שתיגרם לה כתוצאה מקבלת התביעה – יש כדי להצדיק אימוץ פרשנות של החוק שאינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק.

131.            אנו נכונים להניח, לטובת רשות העתיקות, שמשמעות קבלת התביעה תהיה תוספת עלות בכל הנוגע להעסקת פועלי החפירות אותם היא מעסיקה. אם אכן כך יקרה, הדבר ינבע מכך שתוספת העלות שתיגרם לרשות כתוצאה מהצורך לקיים מנגנון לטיפול בהיבטי כוח אדם הכרוכים בהעסקה ישירה של פועלי החפירות, יעלה על החיסכון במרווח הרווח של קבלן כוח האדם (לרבות מס ערך מוסף). אין בתוצאה זו ייחוד לעומת חוקים אחרים בתחום דיני העבודה שמתערבים בחופש החוזים ואשר תכליתם להבטיח העסקת עובדים בתנאים הנתפסים על ידי המחוקק כהוגנים.

132.            נציין כי איננו מקבלים את טענת רשות העתיקות לפיה משמעות קבלת התביעה תהיה כפיית הרשות להעסיק אלפי עובדים בכל הארץ שאין לה עבודה עבורם. איננו מתעלמים מהמשמעות הכללית שעשויה להיות לפסיקתנו, ואולם בכל הנוגע לתובעים, לא ניתן לומר, על פי ההסטוריה התעסוקתית שלהם, שעבודתם אינה נחוצה לרשות העתיקות. באותם ימים שהם עבדו אצל רשות העתיקות בתקופות עבודתם, שחלקן מגיעות למספר שנים, רשות העתיקות היתה זקוקה לעבודתם. כפי שיפורט בהמשך, רוב מוחלט של התובעים עבדו בחודשים ינואר עד ספטמבר 2008 בממוצע בין 13 עד 18 ימים בחודש. באותם ימים שהתובעים הועסקו בחפירות, היתה לרשות העתיקות עבודה עבורם. בהתאם לכך, גם צפוי שתהיה לה עבודה עבורם בעתיד, אלא שאת הטיפול בקשר עם התובעים ובשאר היבטי כוח האדם, תיאלץ רשות העתיקות לבצע בעצמה, כפי שעשתה לפני שהתקשרה עם קבלני כוח אדם להעסקת פועלי החפירות.

133.            נציין, שככל שתוצאת קבלת התביעה תיצור לרשות העתיקות חובה לפעול בדרך מסויימת על מנת לא להפר הוראות בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 או דין אחר (הדבר לא הוכח ומובן שאיננו קובעים כי כך הדבר), הרי שאין בכך נימוק לסטות מן הפרשנות של סעיף 12א לחוק העולה בקנה אחד עם תכלית החוק.

רציפות ההעסקה

134.            הואיל ודחינו את טענת הנתבעות בעניין אי תחולת החוק על העסקה ארעית, עלינו לדון בטענתן החלופית של הנתבעות לפיה התובעים לא צברו תשעה חודשי העסקה רצופים, בשל כך שהעסקתם אינה מדי יום ביומו. לעניין זה טוענת רשות העתיקות כי יש לתת את הדעת למקרים בהם עובדים מועסקים מספר מצומצם ביותר של ימי עבודה בחודש מסויים ומקרים בהם העובדים מועסקים אצל מספר משתמשים בפועל – האם ייחשבו כמי שעבדו "חודש" רצוף.

135.            התובעים משיבים לטענה זו בהפנייה לסיפא של סעיף 12א(א) לחוק לפי "יראו רציפות בעבודה לעניין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים".

136.            לכך משיבה רשות העתיקות, כי היא אינה טוענת לקטיעת רציפות בשל ההפסקות בעבודת התובעים, אלא טענתה היא שימים בהם התובעים לא עבדו אינם נחשבים לצורך הרציפות הנדרשת לעניין האיסור הקבוע ברישא של סעיף 12א(א) לחוק.

137.            איננו סבורים כי השאלות שמעלה רשות העתיקות מעוררות קשיים בולטים בענייננו,  זאת בשל העובדות הנוגעות לעבודת התובעים. חישבנו לגבי כל תובע את ממוצע ימי העבודה בהם עבד בחודשים ינואר 2008 עד ספטמבר 2008, והתוצאה היא שרוב מוחלט התובעים עבדו בממוצע בין 13 ל-18 ימים בחודש, כאשר "סטיות התקן" לעניין זה הם התובע 14 שממוצע ימי העבודה שלו הוא 5.6 והתובע 9 שממוצע ימי העבודה שלו הוא 20. מלבדם, ומלבד התובע 1 (שממוצע ימי עבודתו בתקופה האמורה הוא 11.5 ימים בחודש), יתר התובעים עבדו בין 13 ל-18 ימי עבודה בחודש בממוצע.

138.            איננו סבורים כי נדרשת, כטענת רשות העתיקות, קביעת כלל בדבר מספר ימי העבודה בחודש שיהוו "חודש" של העסקה רצופה לצורך תחולת סעיף 12א(א) לחוק. במצב דברים כמו בענייננו, בו רוב התובעים מועסקים חודש אחר חודש בממוצע בין 13 עד 18 ימי עבודה בחודש (למעט התובע 13 שלא עבד בחודש 2/08), יש לראות בכך העסקה רצופה, במובן זה שהתקיימו בין בריק לבין התובעים יחסי עבודה נמשכים בכל אותם חודשים, גם אם הם לא עבדו בפועל בכל הימים של אותם חודשים.

139.            נעיר, כי כך מתפרשת הוראת רציפות דומה המצויה בסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

140.            בהתאם לכך, אנו סבורים כי התובעים הועסקו, החל מחודש 1/08, במשך תשעה חודשים רצופים על ידי בריק אצל רשות העתיקות.

התוצאה

141.            תוצאת הדברים היא כי יש לקבל את תביעת התובעים לסעד הצהרתי הקובע כי החל מחודש 10/08 הם עובדי רשות העתיקות.

142.            כן יש לקבל את תביעת התובעים להצהיר על בטלות פיטוריהם, מהטעם שהם נעשו בידי נציגי בריק, להם לא היתה סמכות לפטר את התובעים באשר בריק חדלה להיות מעסיקתם של התובעים במועדי פיטוריהם.

143.            אין מקום לקבלת התביעה לצו המחייב את רשות העתיקות להעסיק את התובעים כפועלי חפירות, ללא סייג. יש לקבל את התביעה בסייג המבהיר כי בידי רשות העתיקות סמכות לפטר את התובעים בכפוף לכל דין או הסכם החלים על היחסים בין הצדדים.

144.            אין מקום לקבלת התביעה לסעד הצהרתי הקובע כי מעמד התובעים יהיה כמעמד יתר עובדיה המועסקים במשרה דומה או זהה. על פי הראיות שהונחו בפנינו, אין ברשות העתיקות מעמד של עובדים המתאים למעמדם של התובעים. לכאורה, התובעים יסווגו כ"עובדי פרוייקטים" או "עובדים יומיים" כהגדרתם בהסכם הקיבוצי של רשות העתיקות, וככאלה, לא יחול עליהם ההסכם הקיבוצי של רשות העתיקות.

145.            אין מקום לקבלת התביעה לצו המונע מרשות העתיקות להפחית את היקף עבודתם בכלל או בשנה האחרונה, שכן אין כל בטחון כי הצורך של רשות העתיקות בעבודת התובעים לא תפחת בעתיד מרמתו בתקופת העסקתם בכלל ובשנה האחרונה בפרט.

146.            אין מקום לקבלת התביעה לצו המונע הרעת תנאי עבודתם של התובעים, באשר מדובר בתביעה כללית מדי. קבענו לעיל כי חוזי העבודה האישיים של התובעים עוברים, כפי שהם, לרשות העתיקות, וממילא חלים על רשות העתיקות החיובים הנובעים מחוזים אלה.

147.            אין מקום לקבלת תביעתם החילופית של התובעים לפיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, הואיל ותביעתם העיקרית של התובעים להצהרה כי הם הפכו לעובדי רשות העתיקות – התקבלה.

סוף דבר

148.            ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו התובעים הפכו להיות עובדי רשות העתיקות החל מיום 1.10.08. בהתאם לכך, פיטוריהם על ידי נציג בריק ביום 8.1.09 (כלל התובעים למעט התובעים 4 ו-8) ובחודש דצמבר 2008 (התובעים 4 ו-8) בטלים. על רשות העתיקות להמשיך ולהעסיק את התובעים בכפוף לכך שרשות העתיקות רשאית לפטר מי מהם בכפוף לכל דין או הסכם החלים על הצדדים.

149.            בריק ורשות העתיקות ישלמו, יחד ולחוד, לכל אחד מן התובעים שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ¤ בצירוף מע"מ, תוך 30 ימים. לא ישולמו הסכומים תוך 30 יום, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

150.            פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, 3.3.10, בהעדר הצדדים.

 

 

_______________                  ____________                        ___________

ד. גולדברג, שופט                      נ.צ. עובדים                               נ.צ. מעבידים

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F25E1B481AB5B1EB422576DB00513582/$FILE/8C132461FF0EF3F1422576D1003B031B.html
תאריך: 
03/03/10
Case ID: 
1307_9
Case type: 
עב
סיווגים
שופטים : ד. גולדברג
ד. גולדברג
Powered by Drupal, an open source content management system