בתי המשפט

פסק דין

הצדדים בתיק זה, הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, ללא נימוקים.

הובהר לצדדים כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את כל התביעה או לדחות את כל התביעה, או לקבלה לשיעורין, הכול על פי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וללא נימוקים. עוד הובהר כי בנסיבות אלה, הסיכוי לדיון בערעור הוא קלוש.

הצדדים הסכימו לכל הנ"ל.

בהסמיכם את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה, הסכימו הצדדים על העיקרון הבסיסי שביסוד פסק דין זה, היינו, עצם ההסכמה להתפשר. במסגרת שיקולי בית המשפט בקביעת סכום הפשרה יש, בראש ובראשונה, להתחשב בהסכמה זו.

מעבר לכך, מביא בית המשפט בחשבון את הראיות שהוגשו ואת הוראות הדין המהותי הרלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים (ראה: המ' 427/78, ע"א 807/77 סובול נ' גולדמן, פ"ד לג(1) 789, בעמ' 801 מול האות א', ע"א 1639/77 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337). 

נוכח הסכמתם של הצדדים על הליך של פשרה, נעדר פסק הדין את ההנמקה המקובלת והמתחייבת, המפורטת ברגיל במסגרת פסק דין שאינו ניתן על דרך של פשרה.

משהסכימו הצדדים לדיון בפשרה, הריהם נחשבים כמסכימים גם להכרעה במחלוקת הפעורה ביניהם על-פי שיקול דעת כללי, מבלי שייקבעו ממצאי אמינות ומהימנות ומבלי שבית המשפט יהיה כבול למידת הדין המהותי.

רוצה לומר, תכלית הפשרה היא לחתור לסיום מהיר ופשוט של המחלוקת, תוך הבאה בחשבון של המצב המשפטי ומכלול הראיות המצויות בתיק בית המשפט.

במסגרת זו, של פסיקה על דרך של פשרה חותר בית המשפט להשיג אותה התוצאה, שלפי דעתו ולאור המסכת הראייתית, היה על הצדדים – כבעלי דין סבירים והוגנים זה כלפי זה – לגבש במסגרת זו, לו עלה בידם לשכללה בכוחות עצמם.

המסקנה נקבעת, אפוא, לאחר מתן משקל הולם לסיכויים ולסיכונים של כל צד בקבלה או בדחייה של טענותיו. מכיוון שכאמור אין נקבעים ממצאים, הרי העובדות הצריכות לבדיקת הסיכויים והסיכונים הנ"ל, כמו גם מכלול הטענות, נבחנות מבעד למשקפי הפשרה.

על אף העדר הצורך בפירוט ובנימוק מצאתי לציין מספר נקודות בהן התחשבתי במתן פסק הדין:

האחת, הוכח לטעמי כי אכן נגרמו נזקים בדירה נשוא תיק זה.

עם זאת, אין לדעתי להשית על הנתבעים את עלות תיקון כל הנזקים שנגרמו בהתאם לחוות דעת המומחה שהוגשה על ידי התובעת.

בין היתר, מאחר שמרבית הנזקים עניינם בגדר בלאי סביר, וכן מאחר שלא הוצגה לי ולו ראיה אחת לפיה תוקנו הליקויים עליהם הצביעה חוות הדעת.

משכך, התייחסתי בפסק הדין לליקויים שנגרמו שאינם בגדר בלאי סביר וכן לליקויים שעולים כדי הפרת התחייבויות של הנתבעים לתובעת בהתאם להסכם השכירות שנחתם ביניהם.

אשר לפיצוי המוסכם, התייחסתי גם אליו במסגרת סכום פסק הדין.

במסגרת זו התייחסתי לעובדה כי הנתבעים פיגרו בחלק מתשלומי השכירות, אך אין חולק מנגד, כי נכון להיום שולמו דמי השכירות במלואם.

כמו כן, יש לציין במסגרת זו כי האיחורים שהיו בהעברת כספי השכירות, היו איחורים קצרים יחסית.

במסגרת זו של פיצוי מוסכם הבאתי בחשבון גם את הטענה בדבר זיוף הקבלות וכן הבאתי בחשבון את התצהיר שהוגש מטעם התובעת (תצהירו של מר גבריאל סופיוב).

לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט ובפרוטוקול ושמעתי את טענות הצדדים, ולאחר שהבאתי בחשבון טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי הדברים אלו מול אלו – אני פוסקת בזה כי הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד,ישלמו לתובעת, לסילוק סופי ומלא של כל תביעות התובעת נגד הנתבעים כמפורט בתובענה, סכום כולל של 8,160 ¤, ב- 6 תשלומים שווים חודשיים רצופים, תשלום ראשון ביום 1.10.2009 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.

סכום זה כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

למען הסר ספק מובהר כי אין בפסק דין זה שניתן כאמור, לפי סעיף 79א משום קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים על פי הכתובות בכתבי הטענות.

 ניתן היום כ' באלול, תשס"ט (9 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

_______________________

צבייה גרדשטיין-פפקין, רשמת

001242/09א  133 אירית