בתי המשפט

 

 

פסק דין

 

1.         זוהי תביעה על סך 777,729 ¤ שהוגשה כנגד חברה ובעלי משרות בה בגין טענה לאי תשלום חוב כספי.

 

רקע עובדתי

 

2.         התובע הינו יבואן של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה וכן עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות.

 

3.         הנתבעת מס' 1 הינה חברה פרטית העוסקת בסחר מוצרי צריכה, מסחר, יבוא וייצוא.

 

            (להלן: "החברה").

 

4.         הנתבעים מס' 2 ו- 3, שראל-שמש עודד ואורנה, הינם מייסדי החברה ובעלי מניותיה מעת הקמתה, בין השנים 1994 לשנת 1995.

           

5.         הנתבע מס' 2, מר עודד שראל, הינו עובד בחברת בזק ובעל מנייה אחת בחברה.

           

(להלן: "עודד").

 

6.         הנתבעת מס' 3 הינה אשתו, בעלת 99 מניות בחברה מתוך 100, וניהלה את החברה מיום 2.11.94 ועד ליום 14.6.95.

           

(להלן: "אורנה").

 

7.        הנתבע מס' 4, מר דוד אינדיג,  עבד תחילה כשכיר בחברה והחל מיום 14.6.95 הפך לבעל השליטה בה על ידי רכישת מניותיה של אורנה.

           

(להלן: "דוד").

 

8.         הנתבע מס' 5, מר שראל יעקב, הינו אחיו של עודד ועבד כשכיר בחברה.

             (להלן: "יעקב").

 

9.         הנתבעת מס' 6, גב' שמש ליאורה מזל, הינה אחותם של עודד ויעקב, ועבדה כשכירה בחברה.

           

(להלן: "מזל").

 

 

10.      לטענת התובע, חתם הוא על הסכם הלוואה עם עודד, אורנה ויעקב על פיו יממן בעבור החברה קניית מוצרי צריכה שונים, תמורת עמלה בשיעור של 20% משווי הרכישה. לשם כך מסר לידי עודד סך של 430,000 ש"ח במזומנים ובתמורה קיבל שיקים סחירים החתומים בחותמת החברה ובצירוף חתימת הנתבעים.

           

(להלן: "ההלוואה"; "השיקים").

 

11.      לטענתו, הפקיד חלק מהשיקים, אך הללו חזרו בלא שכובדו, ולכן נאלץ הוא לשלם את תמורתם וכן פתח תיק הוצאה לפועל בו לא הצליח לגבות מאומה, ועל כן הגיש תביעה זו. 

 

12.      מנגד, גורסים הנתבעים מס' 1 ו- 4 כי לא היה להם חלק בקבלת הכספים מהתובע וכי יתרת הנתבעים רימו גם אותם וביצעו עסקאות בשם החברה, תוך העלמתם מעיניהם ובהעדר סמכות.

 

13.      כן גורסים הנתבעים מס' 5,3,2 ו- 6, כי השיקים נמסרו לתובע כנגד התחייבותו לרכוש מוצרים שימסרו לחברה, אך האחרון לא סיפק את הסחורה ולכן החברה חדלה מלפעול והשיקים נותרו ללא כיסוי.

 

דיון

 

טענות התובע

 

14.      התובע העיד בתצהירו ת/1 כי  ביום 14.6.95 חתמו עודד ואורנה על הסכם לפיו אורנה תמסור לידי מר אינדיג דוד את מניותיה, 99 במספר, בערכן הנומינלי, ללא תמורה כספית אחרת, וכן את ניהול החברה.

 

            (להלן: " ההסכם"; ראה: נספח ת/11 לת/1).

 

15.      חרף העברת המניות, המשיכו בפועל עודד ואורנה לנהל את החברה, למשוך שיקים מחשבונה ולחייבה כלפי גורמי חוץ.

 

16.      לגרסתו, מר זגורי אברהם ז"ל ויעקב פנו אליו וביקשו לעניין אותו בעסקת רכישת טובין עבור החברה, אך הוא סירב. משכך, הציעו לו השניים כי ילווה להם את הכסף הנדרש ויממן בעבורם עסקת רכישת סחורה תמורת עמלה בשיעור של 20% מסכום הרכישה.

 

            (להלן: "המנוח"; "הסחורה").

17.      כן התחייבו הם בפניו באופן אישי כי יהיו ערבים לכספו באמצעות חתימתם על גבי השיקים שימסרו לידיו, בצירוף חותמת החברה.

 

עוד התחייבו כי השיקים יהיו סחירים על מנת שיוכל לעשות בהם שימוש לפי צרכיו וללא הגבלה.

 

18.      עודד מסר לידיו שני שיקים משוכים על שם "בנק המזרחי בע"מ", וכן קבוצת שיקים המשוכה על שם "בנק דיסקונט בע"מ" החתומה על ידי עודד, יעקב  והמנוח, בצירוף חותמת החברה.

 

19.      על גבי שיקים אלו הופיעה חתימה המבטלת את הגבלת הסחירות הנחזית להיות חתימתו של יעקב, בהתאם לחוות דעת גרפולוגית אותה הגיש.       

 

20.      עוד העיד כי חלק מן השיקים דלעיל סוחרו לצדדים שלישיים וחוללו בהעדר פרעון, ועל כן נאלץ הוא לשלם את תמורתם מכיסו הפרטי.

 

21.      לטענתו, הנתבעים רימו אותו בכך שקיבלו ממנו סכום של 430,000 ¤ במזומן ומסרו לו שיקים של החברה, כאשר ברור היה להם כי לשיקים אלה לא יהיה כל כיסוי, שהרי החברה אינה פעילה, ואף לא התכוונו להכניס את הכספים שקיבלו ממנו לקופת החברה.

 

טענות הנתבעים

 

22.      מנגד, העיד מר דוד אינדיג, הנתבע מס' 4, בתצהירו נ/8 כי שימש כשכיר בחברה עד לשנת 1995, ומאחר שלא שולם לו שכרו, פנה אליו המנהל הקודם, מר עודד שראל, הודיע לו כי קיימים קשיים כלכליים בניהול החברה והציע לו לרכוש את מניותיה.

 

23.      לאחר בירור מצבה הכלכלי של החברה, הסכים הוא להצעה וביום 14.6.95 נחתם הסכם בינו לבין החברה לפיו ירכוש הוא את חלקה של אורנה במניות החברה, לאמור, 99 מניות מתוך 100 מניות החברה, כאשר מנייה אחת נותרה בידי עודד.

 

(ראה: נספח ת/11 לת/1).

 

24.      לעדותו, אורנה התחייבה בפניו לסגור את כל חשבונות הבנק בהם השתמשה החברה, על מנת שיוכל לרכז את ענייני החברה בבנק אחד, הוא הבנק הבינלאומי הראשון בסניף כיכר המדינה בתל אביב, אך בפועל התברר לו כי לא עשתה כן והנתבעים השתמשו בשיקים של החברה השייכים לבנק המזרחי ולבנק הפועלים לשם תשלומם.

 

25.       לגרסתו, סמך הוא על עודד בעיניים עצומות ולא בחן את פעולותיו ואת מסמכי החברה.

26.       עוד העיד, כי פעילותה של החברה לא השתנתה לאחר שרכש את מניותיה, כך שהוא ויעקב המשיכו להיות עובדי השטח ואילו עודד המשיך להיות המנהל בפועל של החברה והמטפל בענייניה הכספיים.

 

27.      לעדותו, סמוך לסיום פעילות החברה, הציעו לו יעקב והמנוח לרכוש את מלאי מוצרי חברת "איזי כימיקלים בע"מ", אשר התפרקה. לאחר שסירב, פנו הנתבעים למממן חיצוני, התובע, שיממן עבורם את רכישת המוצרים דלעיל.

 

28.      לגרסתו, השיקים שנמסרו לתובע לא ניתנו במסגרת הפעילות העסקית השגרתית של החברה ולא ידע עליהם.

 

29.      לעדותו, לא פגש בתובע מעולם בטרם הדיון בבית המשפט ולא היה כל קשר לעסקה דלעיל ומעולם לא חתם על שיק אחד בשם החברה. כל העסקאות אותן ביצעו הנתבעים בשם החברה נעשו ללא ידיעתו.

 

30.      בכל מקרה, גורס הוא, השיקים שנחתמו על ידי יעקב אינם יכולים לחייב את החברה שכן יעקב אינו דירקטור בחברה ואינו בעל זכות חתימה כלשהי ושיקים אלו דינם, לדידו, כדין שיקים מזוייפים.

 

31.      עוד העיד מטעם הנתבעים הנתבע מס' 5, מר עודד שראל, בתצהירו      נ/10, כי במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה עבד בחברת התקשורת בזק במשרה מלאה, ולמעט עזרה מזדמנת לחברה לא היה לו פנאי לענייניה.

32.      לדבריו, החברה נוהלה על ידי אשתו עד ליום 14.6.95, בו הועבר הניהול לידי דוד וכן הועברו 99 מניות מתוך 100 מניות החברה, כאשר מניה אחת נותרה בידיו.

 

33.      כמו כן, בהתאם להסכם, דוד והוא היו בעלי זכות חתימה בחברה בתוספת חותמת החברה.

 

34.      במועד זה, קיבל דוד על עצמו את כל התחייבויות החברה, הקיימות והעתידיות.

 

35.      לעדותו, האישיות הדומיננטית בחברה היתה של דוד אשר ניהל את החברה, ניהל משא ומתן עם לקוחות וספקים ושלט בכל תחומי החברה, ואילו הוא לא היה עובד החברה, לא קיבל משכורת ממנה אך מדי פעם נתבקש לעזור בכתיבת מכתבים באנגלית ובחתימה על המחאות, כאשר נדרש לכך.

 

36.      המחאות אלו נחתמו כהמחאות פתוחות כאשר הסכום מולא על ידו אך לא פרטי המושך, אשר נוספו בהמשך, וזאת בעבור רכישת מוצרי צריכה לצורך שיווקם לוועדי עובדים וסיטונאים.

 

37.      לדידו, עצם חתימתו על חלק מהשיקים נשוא התביעה אינה מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות, כנטען על ידי התובע, שכן פעל כך מתוקף החלטת האסיפה הכללית, אשר העניקה לו זכות חתימה ביחד עם דוד, וכן בידיעתו ובאישורו של זה.

 

38.      לגרסתו, החברה התקשרה עם התובע לצורך רכישת מוצרי צריכה לשם שיווקם ועל כן מסרה לאחרון שיקים דחויים. התובע החליט שלא למסור את הסחורה לחברה מחשש לאי כיבוד השיקים שהיו בסכומים גבוהים והחליט למכור אותה, בשיתוף עם המנוח, ומכאן כי קיים כישלון תמורה.

 

39.      עם זאת, סירב התובע להשיב לנתבעים את ההמחאות שנמסרו לו וטען כי העבירן למנוח.

 

40.      כן גורס הוא כי השיקים הינם שיקים של החברה החתומים בחותמת החברה ועל כן יש למצות תחילה את ההליכים עם החברה ובעלי מניותיה.

 

41.      כן העידה מטעם הנתבעים, הגב' אורנה שראל, הנתבעת מס' 3, בתצהירה נ/14 כי מפאת חוסר הצלחה עסקית של החברה החליטה בשנת 1995 להעביר את הבעלות בעסק לידי דוד.

 

42.      לעדותה, ביקש ממנה דוד לסייע לו בהנהלת החשבונות של החברה עד לסוף שנת 1995, אז החלה לעבודה במשרד עורכי דין.

 

43.      ההמחאות נשוא התביעה ניתנו בשנת 1996, קרי, לאחר עזיבתה את החברה, ואין לה כל קשר למסירתם, ולכן אין מקום לחייבה ולהרים את מסך ההתאגדות כנגדה.

 

44.      כן העידה שדוד ידע על חשבון הבנק בבנק דיסקונט ובבנק הבינלאומי ואף היה מורשה חתימה באחרון, אך מצא לנכון לא להעבירם על שמו, מטעמים השמורים עימו.

 

45.      עוד העידה כי לא הבטיחה לדוד לסגור את כל חשבונות הבנקים וכי דוד ידע כי חשבונות אלו לא יסגרו.

 

46.      כן העיד מטעם הנתבעים מר יעקב שראל, הנתבע מס' 5 בתצהירו  נ/18 כי במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה, בשנים 1994-1996, עבד בחברה כאיש שיווק ומכירות ולא עסק בתפקיד ניהולי בחברה.

 

47.      לגרסתו, סייע למנהל החברה, דוד, במהלך המשא ומתן מול התובע אשר במסגרתו סוכם כי בעבור רכישת הסחורה תשלם החברה בהמחאות והתובע יספק לחברה מוצרי צריכה לשם שיווקם.

 

48.      לעדותו, ההמחאות נותרו ריקות, לפי בקשת התובע, על מנת להטביע את חותמת החברה עליהן.

 

49.      במסגרת המשא ומתן, דרש התובע ממנו לחתום על הסרת הגבלת הסחירות במילים של "למוטב בלבד" וכן לחתום על המחאות נוספות כמושך, והכל באישור טלפוני של דוד.

לאחר שהבהיר להם כי אינו מורשה חתימה מטעם החברה וכי הינו חייב המוגבל באמצעים בבנק, שכנעו הללו אותו לחתום בכל זאת, הכל לבקשת התובע ודוד.

 

50.      כן מסר לתובע שתי המחאות של בנק המזרחי, אך מאחר שהמחאות אלו נמשכו מחשבון שלא בוצעו בו פעולות ביקש התובע כי הללו ימסרו לידיו המחאות אחרות מחשבון בנק אחר ולכן נמסרו לו המחאות של בנק דיסקונט.

 

51.      עוד העיד, כי בשל חשש התובע לאי כיבוד השיקים, החליט האחרון שלא למסור את הסחורה ולבטל את העסקה ובשל כך נגרם לחברה נזק רב.

 

52.      זאת ועוד, התובע לא השיב, פיסית, לחברה את ההמחאות של בנק דיסקונט ובנק המזרחי חרף ביטול העסקה.

 

53.      יתרה מזאת, גורס הוא כי התובע לא הוכיח כי מדובר בהלוואה של כספים לחברה לרכישת מוצרים, ולא הציג הסכם הלוואה, ומכאן ניתן ללמוד כי גרסתו שלו היא הנכונה.

 

54.      כן העידה מטעם הנתבעים, הגברת ליאורה מזל שמש, בתצהירה נ/12 כי עבדה כפקידה בחברה בין השנים 1994-1996.

 

55.      לעדותה, הלוותה היא לחברה סך של כ - 50,000 - 60,000 ¤, על פי בקשתו של דוד, אשר לא הושבו לה.

 

56.      לגרסתה, היו ברשותה מספר המחאות ללא כיסוי, מכוח עבודתה בדוכני שיווק, אותן מסרה לאחיה יעקב שידאג לגבייתן. אחיה מסר אותן לדוד על מנת שיגבה אותן עבורה.

 

57.      לדבריה, אין לה זכויות ניהול, לא נטלה חלק בניהול המשא ומתן ולא חתמה על שיקים בשם החברה.

 

58.      כן הוצגה בפני חוות דעתו של המומחה הנייטרלי, הגרפולוג מר יצחק חגג, אשר בחן את השיקים והשווה בין החתימות שעליהן לבין אלו של עודד, ואלו הן מסקנותיו:

 

"א. ערכתי השוואה בין חתימת המושך לחתימה שליד מחיקת הכיתוב- למוטב בלבד... והגעתי למסקנות הבאות:

בשיקים מס' 0580, 0588 לא מצאתי זהות בין שתי החתימות (חתימת המושך) לעומת חתימת המוטב בלבד.

בכל יתר השיקים שמופיעים בסעיף 1- א לעיל, מצאתי זהות בין חתימת המושך לחתימה המופיעה ליד הכיתוב למוטב בלבד.

 

ב. חתימת המושך בשיק על שם בנק המזרחי שמספרו מסתיים 0023, בהשוואתה לדוגמאות החתימה של עודד שראל, מצאתי זהות וקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה ראשונה) שחתימה זו נכתבה על ידו.

 

ג. בהשוואה שערכתי בין חתימת המושך בשיקים המפורטים בסעיף 1- ב לחוות דעתי, לחתימה שליד הכיתוב למוטב בלבד באותם שיקים, לא מצאתי זהות.

בהשוואה שערכתי בין חתימת המושך בשיקים הנ"ל, לדוגמאות החתימות של עודד שראל מצאתי זהות וקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה ראשונה) שחתימות אלה נכתבו על ידו.

בהשוואה שערכתי בין החתימה העליונה שליד הכיתוב למוטב בלבד, בשיקים הנ"ל, לדוגמאות כתב ידו של עודד שראל, לא מצאתי זהות בתכונות הכתב וקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה ראשונה) שחתימות אלה לא נכתבו על ידי עודד שראל."

 

העולה מחוות הדעת, כי חתימות המושך על השיקים נשוא הדיון הינן של עודד שראל, וכן מופיעה חתימתו ליד ביטול הביטוי בשיקים "למוטב בלבד", אשר בוטל ונמחק.     

 

 

 

הכרעה

 

טענת התיישנות

 

59.     הנתבעים העלו טענה מקדמית לפיה דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. לטענתם, עסקת היסוד נעשתה בשנת 1996 ומאחר שהתובע זנח את העילה השטרית בכתב תביעתו המתוקן ונותרה על כנה העילה החוזית בלבד, חלה התיישנות על עסקת היסוד, שכן חלפו למעלה מ- 7 שנים עד להגשת התביעה אשר הוגשה ביום 7.2.02.

 

60.     לעניין זה, גורס התובע כי לא ויתר על העילה השטרית וכי ציין עילה זו גם בכתב תביעתו המתוקן אשר הגיש לבית המשפט. כן טוען הוא כי הנתבעים לא העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה, קרי, בכתב הגנתם.

 

61.     עוד טוען הוא כי עילת התובענה נולדת מזמן מועד הפרעון הנקוב בשיקים, קרי, מחודשים נובמבר - דצמבר 1996, ועל כן עילת התביעה טרם התיישנה.

 

62.     סבורתני, כי מאחר שהתובע לא ויתר על העילה השטרית בתביעה דנן, וכי מניין הימים לצורך ההתיישנות החל מחודשים נובמבר - דצמבר 1996, מועד פרעון השיקים, ומאחר שהתביעה המקורית הוגשה בשנת 2002, עולה כי חלפו שש וחצי שנים בלבד, ועל כן דוחה אנוכי טענת ההתיישנות שבפתח סיכומי בא כוח הנתבעים.

 

טענת שיהוי

 

63.      עוד גורסים הנתבעים כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כשש וחצי שנים ממועד פרעון השיקים, והדבר פגע בהגנתם שכן הדבר פגם ביכולתם לזמן עדים חיוניים שעדותם רלוונטית להגנתם, כגון, המנוח, וכן קיים קושי באיתור מסמכים רלוונטיים כגון, תעודות משלוח, מאזני רווח והפסד, וקושי בשחזור פרטים ותאריכים.

 

64.      טענה זו עלתה בפני כבוד השופט קובי ורדי בישיבות קדמי משפט ובהחלטתו מיום 18.3.04 קבע כי לא מצא לנכון לקבל את טענת השיהוי בתובענה דנן. אשר על כן, לאחר שסוגיייה זו נידונה והוכרעה, קיים מעשה בית דין בעניין זה ואיני דנה בטענתם זו.

 

            לגופו של עניין

 

 

65.      בשקלי ראיות הצדדים, תצהיריהם ועדויותיהם בחקירותיהם הנגדיות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה, חלקית, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

 

 

 

            אחריות הנתבע מס' 2 – מר עודד שראל

 

66.      בעדותו אישר מר עודד שראל כי חתם על השיקים בשם החברה אך לא הוטבעה חותמת החברה עליהם אלא חתימתו האישית בלבד. את השיקים הניח במגירה במשרד ועזבם כך.

 

67.      לעניין זה העיד כדלקמן:

 

"ש. מתי מסרת את השיקים שאתה טוען שאתה חתום עליהם, השיקים נשוא התביעה?

ת. אני נתבקשתי לחתום עבור העסקה על מספר שיקים במרץ  96.

ש. זאת אומרת, כשמסרת את השיקים בתאריך שלא היית מורשה חתימה בבנק דיסקונט כיוון שהוסכם שהחשבון ייסגר, זאת אומרת שכבר לא היית מורשה חתימה בחשבון זה?

                                    ת. לא הוסכם בשום מקום שהחשבון ייסגר."

 

            (ראה: פרטיכל בעמוד 44 שורות 19-14).

 

ובהמשך העיד:

"ת. אני נתבקשתי ערב לפני לחתום על שיקים, נתבקשתי על ידי דוד או יעקב.

ש. אתה לא יודע מי אמר לך לחתום?

ת. שניהם אמרו לי איזו עסקה נחתמה ועל מה השיקים חתומים ואני ידעתי שהם עומדים לקבל סחורה מאדם שלא הכרתי.

ש. אז אתה חותם על שיקים של 200,000 ¤, משאיר אותם במשרד והולך הביתה?

ת. כן, הייתי חותם על שיקים."

 

(ראה: פרטיכל בעמוד 48 שורות 28-23; עמוד 49 שורה 1).

 

68.      עולה מדבריו אלה, כי עודד היה בעל זכות חתימה בחברה אך כפי שעולה מעדותו לא הטביע את חותמת החברה על גבי השיקים ומכאן שמדובר בחיוב אישי, שכן פעל על דעתו ולא כנציג החברה.

 

69.      לעניין זה קובע סעיף 25(א) לפקודת השטרות, כדלקמן:

 

" 25. החותם בתור מורשה או בבחינת נציג

 (א) מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית."

 

70.      עוד עולה מחומר הראיות, כי יעקב נטל את השיקים מן המגירה במשרדו של עודד, הטביע עליהם את חותמת החברה וביטל בחתימתו את הגבלת הסחירות.

 

71.      יתרה מזאת, מעיון בפסק הדין שצורף לתביעה אשר ניתן ע"י כבוד השופטת אסתר קובו מבית המשפט המחוזי בתל אביב, מיום 13.5.199, ת.א. 17183/89, עולה כי עודד היה מעורב ומעורה בעסקים של אחיו יעקב וכי השניים נהגו "לעקוץ" גורמים נוספים, לדאבון הלב, כפי שנהגו במקרה דנן.

           

(ראה: המוצג ת/6).

 

72.      משכך, מתקבלת התביעה כנגד הנתבע מס' 2.

 

אחריות הנתבעת מס' 3 – הגב' שראל - שמש אורנה

 

73.      בתצהירה, העידה גב' שראל אורנה כי בשנת 1995 מכרה לדוד את חלקה בחברה, לאמור, 99 מניות מתוך 100 מניות החברה, ובכך יצאה היא מניהול החברה, למעט מתן עזרה בהנהלת חשבונות עד לסוף שנת -  1995.

 

74.      ברם, בעדותה בחקירתה הנגדית בפני הודתה כי נהגה לחתום על שיקים גם לאחר עזיבתה את החברה.

 

 ואלו הם דבריה בחקירתה הנגדית:

 

" ש.    האם יש בנמצא שיקים שאת חתומה עליהם כמורשית חתימה, מנהלת, לאחר יום 14.6.95?

ת.        יכול להיות שכן, כי נתבקשתי בשביל הרשויות ולבקשת דוד, את המשך הפעילות של העסק. לא רציתי לעזוב הכל כך וללכת. סייעתי.

ש.       על פי המושגים שלך אני מבין מעדותך שאת סייעת לאחר שהשתחררת, חתמת על שיקים של הנתבעת 1?

                                    ת. היו פעמים כאלה, סייעתי."

 

 

 

(ראה: פרטיכל בעמוד 10 שורות 22-17).

 

 

 

 

ובהמשך העידה:

 

"ש.     האם לאחר שעזבת את החברה, דובר עם דוד על סגירת החשבונות הקיימים בפועלים ודיסקונט ושישאר רק החשבון בבנק הבינלאומי?

ת.        במהלך ההסכם שלי עם דוד אינדיג, סוכם שדוד לוקח עליו את כל ההתחייבויות, הוא ידע במה מדובר. גם תוכנן שהוא יחליף אותי בחתימות בבנקים והוא התמהמה קצת בעניין זה, רק בבנק הבינלאומי הוא החליף אותי ולא עשה כך לגבי בנק דיסקונט.

ש.       אני מבין מכך שבבנק דיסקונט והפועלים לא היתה לו זכות חתימה?

ת.        נכון.

ש.       נשארה זכותך לחתום?

ת.        כן. "

 

 (ראה: פרטיכל בעמוד 11 שורות 13-3).

 

75.      עולה מאלה, כי אורנה היתה אף היא שותפה לפעילות העסקית בחברה והמשיכה להיות בעלת זכות חתימה בחשבונות הבנק של החברה גם לאחר שמכרה את מניותיה לידי דוד.

לפיכך, איני מקבלת את טענותיה כי אין לה כל קשר לעסקה דלעיל, אלא נהפוך הוא, הנתבעת המשיכה פעילותה העסקית בחברה בדומה למתכונת הקודמת.

 

76.      עולה מן המקובץ, כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת מס' 3.

 

אחריות הנתבע מס' 4- מר אינדיג דוד

 

77.      לטענת התובע, יש לחייב את דוד באופן אישי מאחר שהוא המנהל והבעלים של החברה משנת 1995, וככזה היה עליו לדאוג שיסגרו חשבונות הבנקים הקודמים של החברה ולפקח על מעשיהם של יתרת הנתבעים, כשכירים בחברה, במיוחד לאחר שהותיר בידיהם את השליטה בענייניה הכספיים של החברה.

 

78.      מנגד, גורס דוד כי אין לו כל חלק בקבלת הכספים על ידי התובע, וכי נפל קורבן למזימת "עוקץ" על ידי משפחת שמש-שראל, בדיוק כמו התובע.

 

79.      איני מקבלת את גרסתו זו של דוד שכן כמנהל חברה ובעל מירב המניות בה מוטלת עליו החובה לפעול לטובתה של החברה, בדרך מקובלת ובתום לב, ולטעמי, עצם זה את עיניו בכל הנוגע למתרחש בחברה, הותיר בידי משפחת שראל את ניהול ענייניה הכספיים של החברה ביד חופשית וללא פיקוח, ועל כן, לא מצאתי כי יהא זה מוצדק לאפשר לו ליהנות מההגנה המשפטית לנושאי משרה בתאגיד.

 

80.    לעניין זה קובע סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, כדלקמן:           "6. הרמת מסך

(א) (1)    בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)   לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד ..."

 

ובענייננו דוד נהג באופן שיש בו קיפוח נושה, קרי, התובע, תוך נטילת סיכון בלתי סביר שהחברה תפרע השיקים שנמסרו לו, תוך מודעות כי הללו לא יכובדו כלל מחמת קשייה הכלכליים של החברה, קשיים שהיו בידיעתו.

 

לעניין זה נפסק בע"א 2792/03, אליעזר יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, תק-על 2006(4), 4060 (2006), כדלקמן:

"אין לראות בהתנהלותו העסקית של המערער נטילת סיכון עסקי סביר שהסתבר בדיעבד כמוטעה. התנהגותו העסקית של המערער חרגה באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים הסבירים ואינה ראויה להגנה. החשש מפני הרתעת יתר של נושאי משרה ומנהלים בחברות מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים אינו מתעורר במקרה זה לטעמי, היות שאין מדובר כלל בנטילת סיכון עסקי סביר מצד המערער. אין מדובר במנהל חברה אשר ביצע עסקה כזו או אחרת, לאחר שהקדיש את האמצעים הסבירים לבחון את כדאיותה לחברה, אך בדיעבד זו לא צלחה והביאה להפסדים כבדים לחברה עד כדי קריסתה. במקרים כגון דא אכן, יכול שמכלול הנסיבות יוביל למסקנה שאין  מקום להכיר בחובת זהירות של מנהלי החברה כלפי נושיה. בנסיבות אלו, לנוכח התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט המחוזי, אשר מצביעה על דפוס עסקי בלתי ראוי מצדו של יצהרי, לא מצאתי כי יהיה זה מוצדק לאפשר למערער ליהנות מתפקידו הניהולי ולא להכיר בחובתו כאמור, תוך הפלייתו לטובה על בסיס מעמדו בחברות הדפוס."

 

עוד נפסק לעניין הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות על מנהל חברה בע"א 8133/03, עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3), 66 (2004), כדברים האלה:

 

" גזירת אחריותו הנזיקית של התאגיד מפעולותיו של אורגן או של נושא משרה בתאגיד אינה מונעת הטלת אחריות נזיקית על אותו אורגן או נושא משרה עצמו, כמו שאין היא מונעת את חבותו בגין עילות אחרות, פליליות או חוזיות. אחריותם האישית של הפועלים במסגרתו של התאגיד עומדת אפוא מכוח עצמה, ואין היא יונקת כוחה מהתאגיד...

מתי תוטל אחריות אישית על אורגנים בתאגיד? מקובל לציין בהקשר זה את ההבחנה בין הטלת אחריות אישית לבין הרמת מסך. בעוד שאחריות אישית מקיימת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, הרמת מסך מהותה התעלמות מעיקרון זה. יתרונה של האחריות האישית הינו הרחבת מעגל היריבויות בלי לפגוע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ... תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. כאמור, ענייננו בשאלת האחריות האישית של נושא משרה בתאגיד " .

 

וכן ראה: ע"א 407/89, צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, תק-על 94(3), 2008 , 2028, כדלקמן:

 

" מעמדו של המעוול בהררכיה המינהלית או הביצועית, אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריותו. על כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה באורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות."

 

81.      כאמור, סבורתני, על יסוד הראיות דנן, כי דוד עשה שימוש ציני במושג של "האישיות המשפטית", כדי להימלט, בסיומו של יום, מתשלום החוב לתובע, ועל כן, לאור טעמים מצטברים אלה, יש לקבל את התביעה כנגדו.

 

82.      עוד אוסיף, כי בהסכם רכישת המניות מאת אורנה, קיבל על עצמו דוד את כל התחייבויות וחובות החברה, ואף בשל כך, אינו יכול להתחמק מתשלום החוב נשוא התביעה.

 

            על כן, מתקבלת התביעה כנגד הנתבע מס' 4.

 

אחריות הנתבע מס' 5- מר יעקב שראל

 

83.      כעולה מחומר הראיות, יעקב נטל את השיקים נשוא התביעה מהמגירה במשרד, הטביע עליהם את חותמת החברה, ביטל את הגבלת הסחירות ומסרם לידי התובע.

 

84.      כמתברר, ליעקב לא היתה זכות חתימה בשם החברה ועל אף זאת,  פעל בהעדר הרשאה.

כמו כן, כפי שהעיד, היה הוא חייב מוגבל באמצעים ומשכך ידע כי גם אם יחתום עליהם באופן אישי, הללו לא יכובדו.

 

85.      לעניין זה הודה בחקירתו הנגדית כדלקמן:

                       

"ש.     נכון שאתה חתמת על ביטול השרטוט "למוטב בלבד"?

                        ת.        נכון, כן.

                        ש.       כשלא היית מוסמך לכך, נכון?

                        ת.        לא הייתי מוסמך לכך, נכון."

 

            (ראה: פרטיכל בעמוד 19 שורות 21-18).

 

ובהמשך העיד:

 

" ש.    השערתי היא: אני אומר לך שבגלל שאתה חייב מוגבל באמצעים ובגלל שאתה מרשה לעצמך לחתום כשאסור לך, עשית זאת בידיעתו של עודד, על דעת כל בני המשפחה והאחיות, כי לך אין מה להפסיד, זה היה נוח לזרוק עליך?

ת.        השערתך לא נכונה. עבדתי וקיבלתי משכורות בחברות שעבדתי בהן. לא היתה לי שום סמכות לחתום על שיקים ויהודה כהן ידע זאת והוא ביקש ממני למחוק את ההגבלה על השיקים כדי להעבירם לצד ג'.

ש.       יהודה ביקש ממך זאת ואתה הסכמת לכך למרות שידעת שלא היתה לך סמכות לכך, אז רימית אותו ולאחר שביטלת בפועל הוא קיבל את השיקים?

ת.        כשהייתי איתו במשרד ביחד עם זגורי, הוא ידע שאני לא מוסמך לחתום על השיקים האלה וזגורי אמר לו על כך, התקשרנו לדוד ואמרנו לו שיגיע למשרד למחוק את "למוטב בלבד" והוא אמר שזה בסדר ובינתיים הוא לא שלח את הסחורה בעסקה עצמה, וכשביקשנו ממנו את השיקים בחזרה הוא אמר שהם אצל זגורי ושהוא יעביר אותם אבל הם לא הגיעו."

 

(ראה: פרטיכל בעמוד 22 שורות 22-6).

 

86.      איני מקבלת כמהימנה וכמשכנעת את טענת יעקב כי דוד אישר לו לחתום על השיקים למרות שלא היתה לו הרשאה לעשות כן, ולהתרשמותי מן הנסיבות דלעיל, יש לקבוע כי פעל כן בידיעת עודד, בידיעת בני המשפחה, ותוך הבנה מלאה של המתרחש.

 

87.      מסקנתי, איפוא, כי יעקב חרג מהרשאתו לפעול עבור החברה, עשה שימוש בלתי מורשה בשיקים של החברה ומסר שיקים ללא כיסוי ביודעין.

 

 על כן, מתקבלת התביעה כנגד הנתבע מס' 5.

אחריות הנתבעת מס' 6- גב' ליאורה מזל שמש

 

88.      לטענת מזל, מסרה היא לאחיה הלוואה בסך של כ -  50,000- 60,000 ¤ מתוך כספי פיצויים שקיבלה. עם זאת, בספרי החברה נרשם כי קיימת הלוואה לחברה בסך של 88,600 ¤ אותה השיבו הנתבעים באמצעות תשלומים של החברה, בנוסף על משכורותיה, וכן נהגו הם להפקיד בחשבונה הפרטי שיקים של החברה.

 

89. לעניין זה העידה בחקירה הנגדית כדלקמן:

 

"ת.     אני אם חד הורית ובמהלך 1995 נולד לי ילד וכדי להתפרנס, עבדתי בכל מיני עבודות... הייתי מקבלת את השיקים האלה כשאני הייתי מוסעת לחיפה וגם לדרום ולכל מיני מקומות בשבתות ואז הייתי מקבלת שיקים. השיקים האלה הופקדו בחשבוני, אלו שיקים שניתנו לי באופן אישי עבור מכירת מוצרי קוסמטיקה, כשהם חזרו, מסרתי אותם לאחי יעקב שיעזור לי לגבות אותם כי לא ידעתי לעשות זאת, והוא מסר אותם לדוד שיעזור בכך. מאז, הם לא חזרו אלי השיקים האלה שחזרו.

ש.       בתצהירך דיברת על כך שהחברה החזירה לך כספי הלוואות? מה היא החזירה לך?

ת.        לא קיבלתי את כל כספי ההלוואות כי החברה התפרקה.

ש.       איזה החזר החברה עשתה לך לגבי ההלוואות?

ת.        תוך כדי קבלת משכורת, קיבלתי סכומי כסף במשכורת עצמה. "

 

            (ראה: פרטיכל בעמוד 3 שורות 15-1).

 

90.      איני מוצאת גרסתה זו של מזל כסבירה, שכן, על פי דבריה, אם חד הורית היא העובדת קשה לפרנסתה, ואך סביר הוא כי לא היתה לה כלל היכולת הכלכלית להלוות לחברה עשרות אלפי שקלים, ועוד מבלי לדרוש את השבתם, דבר תמוה לכשעצמו.

 

91.      על יסוד אלה, יש לקבוע כי מזל הינה שותפה למזימת אחיה ועזרה להם בתרמיתם להוצאת כספים במרמה מן  התובע.

 

 על כן, הנני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת מס' 6.

 

אחריות הנתבעת מס' 1 - החברה

 

92.      לאחר שפסקתי כי דין התביעה להתקבל כנגד כל הנתבעים, ביחד ולחוד, לא נותר לי אלא לדון באחריות החברה עצמה למעשיהם, ככל שהינה פעילה, עדיין.

 

93.      הלכה פסוקה היא כי "עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין . עמדתם של דיני הנזיקין היא העמדה האינדיבידואליסטית , לפיה כל אדם חטאו יישא".

 

(ראה:  ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5)661, 695).

 

עוד נקבע בע"א 324/82 עירית בני ברק ואח' נ' ברוך רוטברד, פ"ד מה(4)102, 130, כדלקמן:

"אורגן ותאגיד עשויים לחוב שניהם בגין מעשה נזיקין של האורגן: האורגן אחראי אישית למעשיו הוא, והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן."

 

94.      לעניין אחריותה של חברה כלפי נפגע בגין מעשיו של נושא המשרה- זו יכולה להיות אחריות אישית, או אחריות שילוחית, אשר יכולות לחול אף במקביל , זו לצד זו. לעניין זה נקבע בע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן, פ"ד לה(4)253), כדלקמן:

 

"אחריות אישית של החברה למעשי האורגן מבוססת על "תורת האורגנים", שהתפתחה בפסיקה, ושעניינה- ייחוס פעולותיו, מעשיו ומחשבותיו של האורגן בחברה- לחברה עצמה. המדובר למעשה בפיקציה משפטית, באמצעותה "מואנשת" החברה ע"י ייחוס מעשיו או מחדליו של האורגן לחברה עצמה: החברה חושבת ומתנהגת באמצעות האורגן. שאלת אחריותו של ה"אורגן" עצמו- כלל אינה רלבנטית לקביעת אחריותה האישית של החברה מכח תורת האורגנים, שהרי החברה נתפשת כ"יצור" חי ועצמאי בפני עצמו. אחריות שילוחית של החברה למעשי האורגן, יכול ותקום אם התקיימו התנאים ע"פ הדין הרלבנטי לשם הטלת אחריות בגין מעשי הזולת בענייננו."

95.      מכל האמור לעיל, מקבלת אנוכי את התביעה כנגד החברה.

 

 

אשם תורם של התובע

 

96.      סבורתני, כי במקרה שבפנינו, המדובר באשם תורם מצד התובע בשיעור של 50% מאחר שלא בירר כדבעי את זכויות החתימה של הנתבעים בשם החברה, וסמך על דבריהם ללא עוררין שעה שמסר בידיהם סכומי עתק.

 

97.      בחקירתו הנגדית העיד לעניין זה כדלקמן:

 

"ש.     אתה לא הלכת לבדוק מי מוסמך לחתום בשם החברה, משהו על החברה, לא ביררת עליה שום דבר?

ת.        אני בזמנו מקבל אלפי שיקים, אלפי שיקים הייתי מקבל בחודש, והייתי מממן עסקאות והייתי נותן הלוואות, אם הייתי הולך לעשות את העבודה, מה שאתה אומר לי, אז אני הייתי צריך כבר כמה עובדים, אז תראה, כשראיתי את הסחורה, ראיתי את האנשים עד אותו רגע, בסדר, מה שקנו שילמו, ראיתי את הסחורה וראיתי שאפשר, כמו שהם אמרו, למכור אותה ברווחים טובים, במאות אחוזים, לא האמנתי שאני נופל אצל חבורה, לא רוצה להגיד, לא נעים, של רמאים, שבאו כנאה לעקוץ אותי ולקחת את הכסף וללכת לעשות מה שהם עשו, לא האמנתי בזה לרגע. "

 

(ראה: פרטיכל  מיום 22.2.05 בעמוד 11 שורות 9-1).

 

98.      כמו כן, נמנע התובע מלהציג מסמכים התומכים בגרסתו, כגון, הסכם הלוואה, או למצער, מזכר כתוב כלשהו, אשר יתעדו מתן ההלוואה, מטרתה, סכומה, תנאי השבתה והגורם שעליו להשיבה.

 

כשנשאל לעניין זה השיב:

 

"ש.     ... יש לך איזה שהוא מסמך שהם חותמים על קבלת הכסף, משהו?

                        ת.        כן.

                        ש.       איפה הוא?

ת.        עברו תשע שנים, אפילו אני לא יודע אם לפי החוק צריך לשמור, אני אבדוק אצלי, אם לא, לפי החוק שומרים שבע שנים."

 

(ראה: פרטיכל  מיום 22.2.05 בעמוד 7 שורות 12-8).

 

            משמע, התובע, אשר הילווה כספים בשוק האפור, לא אבה, מטעמים השמורים עימו, לתעד ההלוואה אשר היתה כולה בסכום עתק, במזומנים ותנאיה.

 

99.      לעניין חיוב בעל דין באשם תורם נקבע בע"א 6581/98 זאבי זאב נ' מדינת ישראל מחלקת עבודות ציבוריות, פ"ד נט, (6) 1, כדלקמן:

 

"דוקטרינת האשם התורם מקורה בדיני הנזיקין ... משמעותה הגנה למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על כל

נזקו. זוהי הגנה מודרגת. כלומר, היקפה אינו קבוע מראש, אם כי נתחם בכל מקרה ומקרה על-פי הנסיבות."

 

עוד ראה דבריו של המלומד אריאל פורת בספרו "הגנת אשם תורם בדיני חוזים", הוצאת תשנ"ז - 1997, בעמ' 14 -13, כדלהלן:

 

"הגנת האשם התורם הינה הגנה העומדת למפר חוזה כנגד הנפגע כאשר זה האחרון תרם באשמו לנזקיו. תוצאת תחולתה היא חלוקת נטל הנשיאה בנזקיו של הנפגע בין שני הצדדים לחוזה. הגנת האשם התורם מביאה לידי 'חלוקת אחריות אופקית', הנובעת מאחריות משותפת לאותם נזקים, להבדיל מ'חלוקת אחריות אנכית', הנובעת מאחריות נפרדת לנזקים או לחלקי נזק שונים."

 

 

כן ראה "עיוני משפט", כרך כ', עמ' 20, מאמרו של כבוד השופט בדימוס מאיר שמגר "מגמות במשפט" בפרק "אשם תורם" כדלהלן :

 

"הדוקטרינה של האשם התורם היא יסוד מוסד בדיני הנזיקין (סעיף 64 לפקודת הנזיקין). הדעה הרווחת היתה שאין תחולה של דיני האשם התורם בדיני החוזים. דעה זו השתנתה, אם שני הצדדים לחוזה תרמו לנזק בהתנהגותם, יש לפתוח פתח להחלת הטענה של אשם תורם ולאפשרות לחלק את האחריות בין הצדדים".

 

100.   מכל האמור דלעיל, מתקבלת התביעה חלקית, לאמור, במחציתה.

 

 

הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, הסך של 388,864 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

 

           

 

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות התובע וכן שכ"ט עו"ד בצירוף דמי מע"מ בסך של 10,000 ¤ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

129371

546

 

 

 

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

 

 

ניתן היום כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים.