בתי המשפט

פסק דין

1.      התובעת הנה חברה פרטית ליצור מתכות.

הנתבעת הנה חברה המתמחה במכירת מכוניות משומשות המחזיקה במגרש מכוניות באזור תלפיות.

לטענת התובעת, בזמנים הרלבנטים לתביעה היא הייתה הבעלים של רכב מסוג מיצובישי מגנום אשר מספר הרישוי שלו 10-074-71. עוד לטענתה, הנתבעת רכשה את הרכב מג'מאל בדר, אשר הציג את עצמו כבעל הרכב, למרות שלא היה כזה, ולאחר מכן מכרה את הרכב לצד שלישי.

בתביעתה דורשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את התמורה שקיבלה עבור הרכב.

2.      לטענת הנתבעת, ביום 1.8.03 הגיע ג'מאל למגרשה ובקש למכור לה את הרכב. לפי גרסתה, הרכב היה רשום על שם התובעת, אולם ג'מאל הצהיר בפניה כי הוא הבעלים של הרכב והוא מוסמך למכור אותו.

עוד לטענת הנתבעת, עובר לקניית הרכב אישר מנהל התובעת, חאלד קורדיה, למנהל הנתבעת, זוהר חי, כי ג'מאל מוסמך למכור את הרכב ואף הבטיח כי הוא ימסור יפוי כח בעת הצורך.

לטענת הנתבעת, טענות התובעת בתביעה זו מקורן בסכסוך כספי בינה לבין ג'מאל, שהתגלע לאחר ביצוע העסקה נשוא תיק זה, והתובעת מנסה להפעיל על ג'מאל לחץ באמצעות הנתבעת.

3.      מטעם התובעת העידו מנהל החברה, חאלד קורדיה; אביו של חאלד, מוחמד קורדיה ושווקי מג'די. מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת, זוהר חי וג'מאל בדר. הנתבעת הגישה תצהיר של אדיב סלאם, אך ויתרה על עדותו.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

4.      אין מחלוקת כי התובעת היא הבעלים של הרכב.

אין מחלוקת כי התובעת היא זו שרכשה את הרכב מהיבואן ושילמה את תמורתו לסוכנות הרכב "טל קאר טרייד אין". הרכב נרכש באפריל 2003.

אין מחלוקת כי הרכב נמכר לנתבעת באוגוסט 2003 ואין גם מחלוקת כי השווי של הרכב עמד בזמנים הרלבנטיים לתביעה על סך של 95,000 ¤.

גם העובדה שבין מוחמד קורדיה, אביו של מנהל התובעת, וזוהר חי, מנהל הנתבעת, שררו יחסים עסקיים וחבריים במשך שנים רבות אינה שנויה במחלוקת.

המחלוקת העובדתית

5.      השאלות שבמחלוקת בתיק זה הן:

א.       מי היה הבעלים של הרכב בעת מכירתו לנתבעת, האם התובעת, כטענתה, או שמא מר ג'מאל בדר, כטענת הנתבעת.

ב.        האם קיבל זוהר חי את אישורו של מנהל התובעת, חאלד קורדיה, למכור את הרכב.

עדויות הצדדים

6.      חאלד קורדיה הצהיר כי:

"בחודש אוגוסט 2003 או בסמוך לכך ביקש ממני אדם בשם ג'מאל באדר (להלן "גמאל") את הרכב הנ"ל לשימוש וזאת בהיותו שכן שלי בשכונת בית חנינא" (סעיף 7 לתצהיר).

"הנני מצהיר כי אני הסכמתי למסור לו את הרכב לשימוש" (סעיף 8 לתצהיר).

"הנני מצהיר כי גמאל השתמש ברכב בערך שבועיים ואולם אני הייתי רואה אותו עם הרכב כמעט די יום שכן הוא היה מחנה את הרכב ליד ביתו שעה שהוא השכן שלנו" (סעיף 9 לתצהיר).

עוד לפי התצהיר:

"בערך שבועיים אחרי שקיבל ג'מאל לידיו את הרכב, קיבלתי שיחת טלפון מאת זוהר שאני מכירו היטב כאמור לעיל" (סעיף 10 לתצהיר).

"באותה שיחה מסר לי זוהר כי הוא קנה את הרכב כביכול מאת גמאל וכי הוא שילם לו את מלוא התמורה וכי את הרכב הוא מכר לצד ג, ואף ביקש ממני כי אני אוציא לו חשבונית עבור הרכב זאת הואיל והמדובר הוא ברכב מסחרי" (סעיף 11 לתצהיר).

חאלד הצהיר כי בעקבות שיחה זו עם זוהר הוא נכנס להלם ומסר לזוהר כי הוא לא מכר את הרכב, לא הסכים למכירתו ולא הרשה לאף גורם למכור אותו (סעיף 12 לתצהיר).

7.      זוהר חי העיד כי ביום 1.8.03 ניגש אליו ג'מאל וביקש למכור לו את רכב המגנום. לפי תצהירו, ג'מאל אמר לו שלמרות שהרכב רשום על שם התובעת, הוא הבעלים של הרכב ומוסמך למכור אותו. זוהר חי החתים את ג'מאל על תצהיר בעניין בעלותו על הרכב (זוהר חי, סעיף 3 לתצהיר).

התצהיר עליו חתם ג'מאל צורף כנספח א' לתצהירו של זוהר חי.

בתצהיר נכתב:

"אני החתום מטה ג'מאל בדר ת.ז. 80408230 מבית חנינה ירושלים.

מצהיר בזאת כי הרכב מסוג מיצובישי מגנום 4X4  2001 מס'         71-074-10 (הספרות נרשמו בסדר הפוך, ע.כ.) שייך לי ואני שילמתי עבורו.

הרכב נירשם ע"ש חברת אחים קורדיה 2000."

זוהר העיד כי הוא לא הסתפק בתצהיר והתקשר אל חאלד קורדיה, המוכר לו מעסקאות קודמות, וחאלד אישר לו כי "ג'מאל מוסמך למכור את הרכב בשם החברה." עוד לפי תצהירו, חאלד התחייב בפניו כי ברגע שיהיה צורך בכך, הוא ימסור לו ייפוי כוח להעברת הבעלות וכן חשבונית מס (זוהר חי, סעיף 4 לתצהיר; עמ'  28 ו- 31 לפרוטוקול).

8.      ג'מאל בדר הצהיר כי בחודש מאי 2003 הוא החליט לרכוש רכב שאותו ראה בחברת סוזוקי טרייד אין (סעיף 3 לתצהיר).

לפי תצהירו, באותה תקופה הוא עבד בשותפות עם מוחמד קורדיה, אביו של חאלד, כאשר בעסק המשותף עבדו גם ארבעת ילדיו של מוחמד, וביניהם גם חאלד (ג'מאל, סעיף 4 לתצהיר).

לפי תצהירו, הוא סיפר למוחמד קורדיה על כוונתו לרכוש רכב ומוחמד הציע שהרכב יירכש על שם החברה. הוא, ג'מאל, יתן את הכסף עבור הרכב במזומן, והחברה תפרוש את התשלומים עבורו בכרטיס אשראי (סעיף 6 לתצהיר).

ג'מאל הצהיר כי הסכים להצעה של מוחמד שכן הם היו שותפים, שכנים קרובים וגם יש ביניהם קשרי משפחה (ג'מאל, סעיף 7 לתצהיר).

ג'מאל הצהיר כי מיום שנרכש הרכב ועד שנמכר, הרכב שימש רק אותו (סעיף 12 לתצהיר).

ג'מאל הצהיר כי זוהר חי התקשר לחאלד קורדיה, אשר אישר לו שהרכב הוא בבעלות ג'מאל וכי ג'מאל מוסמך למכור אותו (ג'מאל, סעיף 15 לתצהיר).

עוד לפי תצהירו, במשך כשנתיים הוא השתמש ברכב מסוג מרצדס שהיה רשום על שם עלאא קורדיה, אבל שימש אותו בלבד (ג'מאל, סעיף 5 לתצהיר).

9.      בעדותו של חאלד קורדיה התגלו סתירות בנושאים מהותיים.

10.  בתצהירו הציג חאלד את ג'מאל כשכן, אשר השתמש ברכב, אולם במהלך החקירה הנגדית התברר כי היחסים בין ג'מאל ובין המשפחה מורכבים הרבה יותר, כפי שהצהיר ג'מאל בתצהירו.

מוחמד קורדיה הודה בחקירתו כי לו ולג'מאל היו עסקים של לולים ביחד (עמוד 6 לפרוטוקול). הם עבדו יחד במשך שנה וחצי, שנתיים (שם). בנוסף, קנה מוחמד מג'מאל חלקת אדמה, ואף היה ערב שלו כשהוא מכר את חלקות האדמה לאחרים (עמוד 6 לפרוטוקול).

מוחמד הודה כי כאשר הם היו שותפים, היו כספים שעברו בינו ובין ג'מאל (עמוד 6 לפרוטוקול). עוד לפי עדותו, הוא לא ערך הסכם בכתב עם ג'מאל בעניין השותפות בלולים.

תשובותיו של מוחמד בחקירה הנגדית תומכות באמור בתצהירו של ג'מאל בעניין מערכת היחסים בין הצדדים.

11.  כאשר נשאל חאלד מתי אמור היה ג'מאל להחזיר לו את הרכב הוא השיב: "מתי שיסיים את האוטו יחזיר לי אותו". כאשר נשאל איך העריך את התקופה, השיב: "לא הערכתי". כאשר נשאל האם מבחינתו היה בסדר שג'מאל יחזיר את הרכב גם כעבור שנה, השיב: "לא חשבתי על זמן" (עמוד 22 לפרוטוקול).

תשובות אלה של חאלד תומכות בגרסתו של ג'מאל לפיה הרכב נקנה למעשה, עבורו.

12.  חאלד העיד כי הוא קנה את הרכב בתלפיות מאת בחור בשם יניב פסו וכי ג'מאל לא היה איתו בקניה ולא היה מעורב ברכישה של הרכב (עמ' 23 לפרוטוקול).

הנתבעת ביקשה להזמין כעד מטעמה את יניב פסו, מי שטיפל במכירת הרכב מטעם סוכנות סוזוקי אך האחרון סרב להגיע וצווי ההבאה אשר הוצאו כנגדו לא בוצעו.

בסופו של דבר הסכים ב"כ התובעת כי: "ג'מאל באדר פנה לסוכנות סוזוקי לבד והתעניין ברכב. אחרי זה היו ג'מאל וחאלד ביחד וראו את הרכב וגם ניהלו מו"מ ביחד. חאלד הגיע פעם שלישית כאשר בוצעה העסקה ובמועד זה ג'מאל לא היה" (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 25.3.08).

הסכמה עובדתית זו תומכת בגרסתו של ג'מאל, לפיה הוא היה מעורב ברכישת הרכב.

13.  ג'מאל הצהיר, כאמור, כי הוא השתמש ברכב מסוג מרצדס, אשר היה רשום על שם בנו של מוחמד, עלאא, וכי לאחר שנקנה המיצובישי, המשיכה אשתו להשתמש ברכב זה. מוחמד אישר בחקירתו כי ג'מאל המשיך להשתמש במרצדס (עמוד 7 לפרוטוקול). גם חאלד העיד כי במשך כשנתיים השתמש ג'מאל ברכב המרצדס שהיה רשום על שם עלאא קורדיה (עמ' 23 לפרוטוקול).

ג'מאל העיד כי היתה בבעלותו גם משאית אשר נרשמה על שם התובעת (עמ' 44 לפרוטוקול).

עובדות אלה תומכות במערכת היחסים המורכבת והמיוחדת בין הצדדים, כפי שהעיד עליה ג'מאל וכן בעדותו לפיה הרכב נרכש על ידו ורק נרשם על שם התובעת.

14.  אולם קיימות גם עדויות אשר מערערות גרסה זו של ג'מאל.

15.  בתצהיר העדות הראשית הצהיר ג'מאל כי שילם עבור הרכב 29,000 דולר וכי סכום זה הוא קיבל ממכירת קרקע שלו בבית חנינא. לפי תצהירו הסכום שולם על ידי קונה הקרקע, אדיב סלאם, ישירות למוחמד קורדיה (סעיף 11 לתצהיר).

בבית המשפט הוא העיד כי שילם עבור הרכב סכום של 33,000 דולר (עמוד 36 לפרוטוקול).

בהמשך הוא העיד כי הוא שילם עשרים וחמשה דולר ולאחר מכן עוד חמשה דולר, וכי סכומים אלה שולמו על ידי אדיב סלאם (עמוד 37 לפרוטוקול).

אישור של אדיב סלאם על ביצוע תשלום של 29,000 דולר למוחמד קורדיה     הוגש וסומן נ/1. אישור זה אינו מתיישב עם עדותו של ג'מאל על תשלום של 30,000 דולר.

הנתבעת הגישה תצהיר של אדיב סאלם, אך ויתרה על עדותו.

מוחמד קורדיה הודה בחקירתו כי קיבל מאדיב סכום של 29,000 דולר, ועדות זו דווקא תומכת בעדותו של ג'מאל בעניין זה.

עדותו של מוחמד בבית המשפט בעניין קבלת הסכום של 29,000 דולר סותרת את האמור בתצהירו, שם נכתב כי דבריו של ג'מאל לפיהם הוא שילם לו סכום של 29,000 דולר, ובכלל זאת עבור הרכב הם שקריים בעליל (סעיף 6 לתצהיר).

מוחמד לא נתן הסבר אחר לסכום זה ששולם לו על ידי ג'מאל.

16.  ג'מאל נשאל והשיב כי הוא לא ביטח את הרכב, אלא חאלד (עמוד 38 לפרוטוקול). לפי עדותו: "יש התחשבנות בינינו" (עמוד 38 לפרוטוקול).

הוא כלל לא ידע מהם תנאי הביטוח (עמוד 39 לפרוטוקול).

הוא לא ידע להעיד מה עשה עם הביטוח לאחר שמכר את הרכב (עמוד 40 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט מה עשה עם הביטוח של המגנום, השיב: "חאלד העמיד אותו" (עמוד 40 לפרוטוקול). בהמשך הוא השיב כי לא עשה העברה של הביטוח מרכב לרכב, למרות שקנה רכב אחר (שם) ולאחר מכן ענה כי הביטוח של המגנום נגמר (שם).

העובדה שהתובעת, ולא ג'מאל, הם שטיפלו בביטוח, מבלי שג'מאל נתן לכך הסבר, פוגעת במהימנות גרסתו של ג'מאל.

המפגש עם שווקי

17.  לטענת התובעת, ג'מאל הודה כי הרכב הוא של החברה, וזאת כאשר נתפס על ידי שווקי מג'די, לו הוא היה חייב כספים.

שווקי מג'די הצהיר כי ג'מאל היה חייב לו סכום כסף והתחמק רבות מפירעון חובו (סעיף 6 לתצהיר). עוד לפי תצהירו, בחודש אפריל, כאשר עצר את ג'מאל בבית חנינא כשהוא נוהג ברכב המגנום וביקש ממנו שיפרע את חובו באמצעות הרכב, אמר לו ג'מאל כי הרכב של קורדיה. שווקי הצהיר עוד כי: "על המקום הגיע מר מוחמד קורדיה אשר אישר כי הרכב הוא של החברה ולא של ג'מאל" (סעיף 10 לתצהיר; עמודים 15 – 16 לפרוטוקול).

18.  תשובותיו של מוחמד לשאלה האם הוא מיד אישר כי המכונית היא של         קורדיה לא היו נחרצות. לשאלת בית המשפט האם אמר שהמכונית של קורדיה, השיב: "ג'מאל אמר לו שהמכונית של קורדיה" (עמוד 14 לפרוטוקול) ורק בהמשך, כאשר נשאל מה הוא אמר ולא מה אמר ג'מאל הוא השיב: "כאשר הוא שאל אותי על העניין הזה, בטח שהמכונית של חברת קורדיה בגלל זה קראו לי" (עמוד 14 לפרוטוקול).

19.  לשאלת בית המשפט מה עשה כאשר הגיע למקום בו היו ג'מאל ושוויקי, השיב מוחמד קורדיה: "אני התחייבתי לשווקי שג'מאל יבוא למשרד שלו לשלם" (עמוד 13 לפרוטוקול).

שוויקי נשאל האם מוחמד קורדיה התחייב בפניו שג'מאל ישלם והשיב בשלילה (עמוד 15 לפרוטוקול).

20.  כפי שכותב ב"כ הנתבעת בסיכומיו, סיבת רישום המיצובישי על שם קורדיה הייתה רצונו של בדר להתחמק מנושיו ודבר זה מסביר את אמירתו לפיה הרכב הוא של התובעת. מוחמד היה באותה עת שותפו של ג'מאל והדבר יכול להסביר את ההחלצות שלו לעזרתו.

21.  ג'מאל אישר בעדותו כי בשנת 2003, במסגרת שאלון שהגיש להוצאה לפועל ובמסגרת חקירתו בהוצאה לפועל, הצהיר כי אין בבעלותו רכב. ג'מאל העיד כי עשה כן כיוון שהיו לו בעיות וכל הכסף גם של אשתו וגם האדמה של אשתו (עמ' 39 לפרוטוקול). עדות זו של ג'מאל עומדת אף היא לחובתו, למרות שאף אותה ניתן להסביר על ידי רצונו להתחמק מתשלום חובות.

סיכום בשאלת הבעלות

22.  כל אחת מהעדויות עוררה שאלות וספקות אולם לאחר שקלול הראיות כולן ולמרות שהרכב רשום על שם התובעת, אני מעדיפה את עדותו של ג'מאל לפיה הרכב נרכש עבורו, למרות שהוא נרשם על שם החברה.

מעורבותו של ג'מאל ברכישת הרכב, עדותו של חאלד לפיה הרכב נמסר      לג'מאל, לשימושו ללא הגבלת זמן והודאתו של מוחמד לפיה קיבל את הסכום של 29,000 דולר תומכים בגרסה זו.

בניגוד לעדותו של חאלד, נראה כי הרכב לא נמסר לג'מאל כטובה, בשל היותו שכן, אלא על רקע השותפות בינו ובין מוחמד וההתחשבנות ביניהם, אשר לא התבררה במסגרת הליך זה.

שותפות זו יכולה להסביר כמה מהתמיהות, כמו העובדה שג'מאל לא שילם עבור הביטוח של הרכב.

23.  די במסקנה זו כדי לדחות את התביעה, אולם אתייחס להלן גם למחלוקת בשאלה האם קיבל זוהר חי את אישורו של חאלד למכור את הרכב.

האם אישר חאלד את מכירת הרכב

24.  זוהר העיד, כאמור, כי לא הסתפק בתצהיר של ג'מאל לפיו הוא הבעלים של הרכב אלא התקשר אל חאלד קורדיה, המוכר לו מעסקאות קודמות, וחאלד אישר לו כי "ג'מאל מוסמך למכור את הרכב בשם החברה."

עוד לפי תצהירו, חאלד התחייב בפניו כי ברגע שיהיה צורך בכך, הוא ימסור לו ייפוי כוח להעברת הבעלות וכן חשבונית מס (זוהר חי, סעיף 4 לתצהיר; עמ'  28 ו- 31 לפרוטוקול).

הגרסה לפיה ג'מאל מוסמך למכור את הרכב בשם החברה אינה מתיישבת עם הגרסה לפיה ג'מאל הוא הבעלים של הרכב.

כאשר נשאל על כך זוהר חי בחקירה הנגדית הוא השיב כי הניסוח בתצהירו מוטעה, וכי תצהירו של ג'מאל, אשר נחתם בזמן הקניה, הוא זה שמשקף את מה שנאמר (עמוד 31 לפרוטוקול).

זוהר העיד כי שיחת הטלפון עם חאלד בוצעה ביום המכירה בין השעות 11:00      ל- 11:15 (עמ' 32 לפרוטוקול).

25.  לשאלת בית המשפט מדוע לא דרש יפוי כח מג'מאל השיב זוהר:

"על השאלה הזו נסוב כל התיק, המערכת היחסים והקשרים שנעשים בטלפון על מילה, נעשים יום יום, אני שלושים שנה בעסק, אם הייתי רוצה לחשוב שלושים ושבע שנה אחורה לא הייתי מוצא מקרה דומה, לא היה דבר כזה. תמיד יש פעם ראשונה, וממנה נלמד להבא שגם אם האיש הכי הכי נבקש שיחתום." (עמ' 31 לפרוטוקול).

בהמשך העיד:

"לא עשיתי עסקה, לא חתמתי על הסכם, לא הסתכלתי על שום דבר לא בפועל, מבלי לאשר... לא יעלה על הדעת שאני אקנה מכונית שרשומה על שם מישהו אחר" (עמ' 32 לפרוטוקול).

26.  עדותו של חאלד אודות השיחה שהתקיימה בינו ובין זוהר, תומכת בעדותו של זוהר כי התקשר אל חאלד, למרות שחאלד העיד כי השיחה נערכה לאחר שהנתבעת מכרה את הרכב לצד ג' וכי באותה שיחה הוא אמר לזוהר שהוא לא מסכים למכירה.

העובדה שזוהר חי התחייב כלפי חברת אלנבאלי, שקנתה את המיצובישי, להעביר חשבונית של התובעת, תומכת בכך שהוא שוחח עם חאלד, וחאלד הסכים לכך, אחרת לא ברור כיצד הוא התכוון לעמוד בהתחייבות זו.

העובדה שחאלד המשיך לעשות עסקים עם הנתבעת והביא למגרש מרצדס שלו למכירה כשבעה חודשים לאחר שנמכר המגנום מעידה אף היא על כך שבשלב זה לא היה עדיין סכסוך בין השניים (חאלד, עמוד 17 לפרוטוקול; זוהר חי, סעיף 8 לתצהיר).

לשאלה מדוע הפקיד את רכב המרצדס בידיו של זוהר כאשר למעשה הוא חייב לו 95,000 ¤ השיב חאלד: "אתה רוצה להגיע לנקודה, למה אתה נתת לו רכב שלך והוא חייב לך, היה כל הזמן מר זוהר בהבטחה שאני אקבל את הכסף שלי" (עמ' 21 לפרוטוקול). לשאלה מדוע לא ציין את החוב בהסכם התיווך בעניין המרצדס השיב חאלד: "אם הוא היה מסכים איתי הייתי רושם" (עמוד 24 לפרוטוקול). בהמשך הוא מודה כי הוא לא ביקש ממנו לכתוב שהוא חייב לו תשעים וחמשה אלף ¤ (עמוד 24 לפרוטוקול).

27.  ביום 28.7.04 הטיל חאלד שיעבוד על הרכב.

ביום 28.9.04 נשלח מכתב התראה, ע"י עורך הדין דכה זוהר בשם התובעת לנתבעת לפיו אם לא יוחזר הרכב מיידית תוגש תביעה (נספח ה' לתצהירו של זוהר חי).

הנתבעת השיבה במכתב מיום 6.10.04 (נספח ו' לתצהירו של זוהר חי).

העובדה שרק ביום 28.9.04, כשנה לאחר שנמכר המיצובישי, נשלח בשם התובעת מכתב התראה לנתבעת, תומכת בכך שרק לאחר שפרץ סכסוך בין קורדיה ובין ג'מאל, חזר בו חאלד מההסכמה למכירת המיצובישי, כפי שהעיד ג'מאל (ג'מאל, סעיף 23 לתצהיר).

28.  ביום 25.3.08 הוצא בהסכמת הצדדים צו לחברת "בזק" ובו בקשה לקבל פרטים על השיחות היוצאות של מספרי הטלפון של הנתבעת. בין הצדדים הוסכם כי הנתבעת תשא בהוצאות הכרוכות בקבלת המידע.

ביום 7.4.08 שלחה חברת בזק הודעה לפיה עד אשר הנתבעת לא תשלם את ההוצאות שנדרשה לשלם, לא תתן בזק את הפרטים.

ביום 20.5.08 הוגשה על ידי התובעת בקשה למתן צו לסיכומים לאור כך שהנתבעת לא פעלה על מנת לקבל את הנתונים מחברת בזק. הנתבעת לא הגישה תגובה לבקשה זו וביום 23.6.08 ניתנה החלטה על הגשת סיכומים.

הימנעותה של הנתבעת לדאוג להמצאת פלט השיחות, בניגוד להסכמה אשר אליה הגיעו הצדדים פועלת לחובתה, במיוחד כאשר הנתבעת לא נתנה כל הסבר להימנעות זו.

עם זאת, גם התובעת יכולה הייתה לשאת בהוצאה על מנת שראיה זו, אשר יכולה הייתה לשפוך אור על המקרה, תעמוד בפני בית המשפט.

לא מצאתי כי די בעובדה שהנתבעת לא דאגה לתשלום ההוצאות לחברת בזק  כדי לדחות את גרסתה.

סיכום

29.  אני דוחה את התביעה.

30.  התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ¤.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

]]